|
|
עמוד:13
דוגמה : 3 גרדואלה , Viderunt omnes ( מודוס . ( 5 תווים והקלטה NAWM 3 d-ב טקסט במקור ובתרגום של , Viderunt omnes ראו ב- לסיכום , על אף הקשת הרחבה של סגנונות , של אופני שירה ושל יחסי טקסט-מוזיקה שניתן למצוא במזמורים הגרגוריאנים , יש להדגיש שכולם מילאו תפקיד מרכזי בפולחן הנוצרי וכולם נושאים אותם מאפיינים משותפים שהוזכרו בתחילת הפרק : טקסט לטיני ( פרט לקירייה , ( שירה מונופונית באוניסון , קו מלודי ללא קפיצות גדולות , מנעד מצומצם והיעדר תחושת פעמה . כל אלה הם חלק מהאידיאל הסגנוני של השירה בכנסייה בימי הביניים , שלפיו המוזיקה נתפסה כמשנית לטקסט ; ככזאת היה עליה ללוות את המילים מבלי למשוך תשומת לב מיותרת אל עצמה , שמא תאפיל על המילים או תהפוך אותן לבלתי מובנות . אך כפי שראינו לעיל , קיימות חריגות רבות למשאת נפש זו , והימצאותן של מליסמות ארוכות שוודאי לא תרמו להבנת המילים היא ההוכחה המוצקה לכך , שיסוד ההנאה והיצירתיות האמנותית לא נעדרו גם מרפרטואר מוזיקלי זה . לכאורה , השירה בכנסייה נועדה בראש ובראשונה לפאר ולרומם את פולחן האל ולא להנאה , אך למעשה אין עוררין על כך שהמוזיקה ודאי הסבה הנאה רבה לאלה ששרו אותה או האזינו לה . לא זו הייתה המטרה המוצהרת של מלחינים ושל אנשי כנסייה בימי הביניים . הרחבת הרפרטואר הגרגוריאני רוב הרפרטואר של מזמורים גרגוריאניים עמד על כנו כבר בתחילת המאה , 10-ה בתקופה שבה החלה להופיע האגדה על אודות המקור האלוהי של אותם מזמורים . בשל קדושתם , לא עלה על דעת איש לזנוח אותם לטובת מזמורים עדכניים יותר , אף כי דחף היצירה של מלחינים , כמו זה של אמנים אחרים , גרם להם להמשיך ולהלחין מזמורים חדשים . במאה 10-ה ועד המאה 12-ה אנו עדים להרחבה משמעותית של הרפרטואר המוזיקלי הגרגוריאני . ההרחבה התאפשרה הן בזכות הלחנת מזמורים חדשים , והן באמצעות הרחבה של מזמורים קיימים .
|
|