|
|
עמוד:85
רבייה אל–זוויגית דרך הרבייה הפשוטה ביותר היא הרבייה האל–זוויגית . בדרך רבייה זאת לכל צאצא יש רק הורה אחד , כלומר הוא אינו תוצר של תאי רבייה של שני הורים . לכן התכונות התורשתיות של הצאצא זהות לתכונות התורשתיות של ההורה . בצורתה הפשוטה של דרך רבייה זאת , יצור חד–תאי מתחלק לשניים . כך נוצרים שני תאי–בת - שני צאצאים - והם זהים זה לזה בתכונותיהם התורשתיות , וכמובן , הם זהים גם לתא–האם - התא המקורי שהתחלק לשניים . זאת דרך הרבייה של חיידקים , של פטריות חד–תאיות ( כגון שמרים ) ושל יצורים חד–תאיים נוספים . בצורתה המורכבת יותר , הרבייה האל–זוויגית מתרחשת כאשר חלק מגופו של ההורה נפרד ממנו ומתפתח לפרט שלם , אשר יכול להמשיך לחיות ולהתרבות באופן עצמאי . רבייה אל–זוויגית כזאת נפוצה מאוד בצמחים . צאצאים של צמחים שנוצרים ברבייה אל–זוויגית מתפתחים מניצנים שנמצאים על גבעולים או על עלים של צמחים . כיצד זה קורה ? רבייה באמצעות פקעות לצמחים מסוימים יש גבעולים "רגילים" וגם גבעולים מעובים שנקראים פקעות . כל צמח מצמיח פקעות אחדות , וכל אחת מהן יכולה לגדול לצמח - צאצא נפרד , אשר בעתיד יצמיח גם הוא פקעות משלו , וכך הלאה . כך קורה בצמחי תפוח אדמה , שהפקעות שלהם מתפתחות בתוך האדמה . רבייה באמצעות חוטרים החוטרים הם ענפים המתפתחים קרוב לבסיס של הצמח . בצמח הבננה , למשל , החוטרים יכולים להתנתק מצמח האם ולהמשיך לגדול כצמחים נפרדים . בכל פקעת של תפוח אדמה יש ניצנים רבים , אשר יכולים להתפתח לשורשים , לגבעולים ולעלים . כל צמח תפוח אדמה מייצר פקעות אחדות , שכל אחת מהן יכולה להתפתח לצמח חדש . צמחי בננה עם חוטרים
|
|