|
|
עמוד:202
. 4 סיפור מצדה " בני חורין נישאר בעזבנו את ארץ החיים" מצדה — צוק נישא בקצהו המזרחי של מדבר יהודה , המזדקר לגובה של למעלה מ 400 מטרים מעל חופו המערבי של ים המלח . זהו המקום שבו התרחש אחד המאורעות הדרמתיים ביותר בתולדות עם ישראל . החל במחצית המאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים הייתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון הרומאים . מדי פעם התקוממו היהודים תושבי הארץ כנגד השלטון הרומאי ושאפו לחדש את עצמאותם הרוחנית והמדינית , אולם הדבר לא עלה בידם — הם דוכאו במהירות ובאכזריות רבה על ידי הרומאים . בשנת 66 לספירה , הפכה ההתקוממות למרד גדול , שנמשך בעוצמה רבה ארבע שנים רצופות . הייתה זו תופעה חסרת תקדים ברחבי האימפריה הרומית האדירה . הרומאים נאלצו לתגבר את כוחותיהם כדי לדכא את המרד . בשנת 70 כבש המצביא הרומאי טיטוס את ירושלים , החריב את בית המקדש והגלה רבים מתושבי הארץ שנותרו בחיים . רק מקום אחד החזיק מעמד עד לשנת 73 לספירה - מבצר מצדה . יותר ממאה שנים לפני כן הפכה מצודה טבעית זו למבצר אדיר בידי הורדוס המלך . הוא בנה חומה ומגדלי מגן , וכן מבני מגורים , מחסנים ובריכות לאגירת מי גשמים הנדירים באזור . במבצר זה השתמשו אחרוני הלוחמים היהודים במאבקם נגד הרומאים . בתחילת המרד כבשה את מצדה קבוצת מורדים יהודיים קנאים ( הסיקריים ) שלא היו מוכנים להשלים עם הכיבוש הרומאי . עם חורבן ירושלים הצטרפו אליהם לוחמים נוספים שנמלטו מן הרומאים , כדי להמשיך במאבקם לחירות . מצדה שימשה להם בסיס לפעולתם . מצדה
|
|