|
|
עמוד:83
אדם מסוים ( ולא דרשו סתם שיימסר לידיהם אחד מן הקבוצה , ( אזי רשאים בני הקבוצה להסגירו לידיהם , אם יצילו בכך את יתר בני הקבוצה . כדוגמה למבוקש שייחדוהו ( נקבו בשמו ) מביאה התוספתא את סיפורו של שבע בן בכרי מן המקרא . שבע בן בכרי מתואר במקרא כ '' איש בליעל" שהכריז על מרד במלכות בית דוד . בעת שברח מיואב , שר צבאו של דוד , הסתתר המורד בעיר אבלה שבצפון הארץ . יואב וחייליו שמו מצור על העיר , ודרשו מתושביה להסגיר את שבע בן בכרי . הם איימו שכל אנשי העיר ייפגעו אם לא יסגירוהו . במקרא מסופר כי "אשה חכמה מן העיר" נשאה ונתנה עם יואב , ושכנעה את בני העיר "בחכמתה" להרוג בעצמם את שבע בן בכרי כאות לנאמנותם למלך דוד , ובכך הצילה את כל בני העיר . כאמור , התוספתא רואה בסיפור זה דוגמה לעיקרון שהיא קובעת , ולפיו ניתן להסגיר מבוקש אם הדורשים להסגירו נקבו בשמו , ואם מתברר שהוא אכן מואשם במעשה שעשה . אדוארד מאנה , הלצאתו להורג של מקסימיליאן קיסר מקסיקי
|
|