|
|
עמוד:82
ב . תוספתא : מעשה בסיעה של בני אדם תוספתא תוספת למשנה . קובץ ברייתות ( משניות חיצוניות ) מתקופת התנאים שלא נכללו במשנה , אך כונסו יחד במסכתות בדומה למשנה . עורכיה העיקריים של התוספתא היו רבי חייא ורבי אושעיא . יש בתוספתא הוספות חשובות על המשנה , דעות שלא נכללו בה ועוד . המקור התנאי שלפנינו מציג מקרה שהיה , כנראה , שכיח בתקופות שבהן לא היה ליהודים בארץ שלטון עצמי . הקטע מעלה את הדילמה של מי שנתבע להסגיר למוות מבוקש יחיד , שאם אכן יסגירו הוא עשוי לשחרר רבים מסיכון ודאי . סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים : ' תנו לנו אחד מכם ונהתהי , ואם לאו - הרי אנו הורגים את כולכם . " 1 " יהרגו \ : T כל - Sto ; ? ימסרו J [ להן l V T נפש VV אחת - - מישראל . " T ? אבל אם ייחדוהו להם , ייחדוהו - נקבו בשמו , עיינו את שמו . כגק שייחדו לשבע בן בכרי שבע בן בכרי - ראו את פרשת שבע יתנו להן ואל ייהרגו כולן . בן בכרי בשמואל ב , ' כ . ' תוס 0 תא , מסכת רנרלמלת , שלף פרק ז' פירוש התוספתא במקרה המתואר כאן מאיימים גויים על קבוצת יהודים , שתסגיר לידיהם אחד מתוכה כדי להורגו . הוא , כנראה , קומם אותם , אך הם אינם יודעים מיהו . התוספתא עוסקת באיום של גויים על יהודים , מפני שמבחינה היסטורית , זו הייתה מציאות שכיחה , אך הדין תקף גס אם המאיימים הם יהודים , כפי שעולה מן הדוגמה המובאת בהמשך . על פי מקור זה , בני הקבוצה צריכים להיות מוכנים להיהרג בהגנתם זה על זה , ובלבד שלא הם בעצמם ימסרו למוות אחד מתוכם . אולם התוספתא מוסיפה גם הסתייגות חשובה : אם המאיימים נקבו בשמו של
|
|