|
|
עמוד:74
אמצעי התקשורת אמצעי התקשורת השונים - הרדיו , הטלוויזיה , העיתונות הכתובה והדיגיטאלית - הם בעלי השפעה מרכזית בתהליך קביעתה של מדיניות חברתית-כלכלית , ובמיוחד בשלב העלאתם של נושאים והבאתם לתשומת הלב הציבורית . אמצעי התקשורת יוזמים בעצמם דיונים בנושאים מסוימים , ואף נותנים במה לארגונים שונים ומסייעים להם לקדם את עניינם . אמצעי התקשורת הם כלי דמוקרטי רב-עוצמה מן המעלה הראשונה , אולם גם כלי זה אינו חף מבעיות . לא תמיד התקשורת היא עצמאית ואובייקטיבית , ולעתים קרובות יש לה אינטרסים משלה : לעתים התקשורת חוסמת נושאים ולא מעלה אותם לסדר היום הציבורי , מסיבות שונות . כך , לדוגמה : שיקולי " רייטינג" עלולים להביא לידי כך שנושא מסוים לא יטופל משום ש"אינו מעניין דיו" ולכן אין אינטרס לעסוק בו . הבעלות על אמצעי תקשורת זה או אחר עשויה להשפיע על הנושאים המועלים בו ועל תוכנם , למשל : אמצעי תקשורת ציבורי עלול להימנע מביקורת על השלטון , ואמצעי תקשורת פרטי עלול לחסום ביקורת על הגופים המממנים אותו . יש כלי תקשורת עם עמדות אידאולוגיות מובהקות , המקדמים נושאים הקרובים לליבם ומתעלמים מנושאים אחרים . אורלי וילנאי - עיתונאית חברתית אורלי וילנאי היא עיתונאית המתמקדת בנושאים חברתיים . וילנאי גדלה בתל אביב והחלה את דרכה העיתונאית ככתבת לענייני רווחה . מספרת וילנאי : " זה היה תפקיד שנחשב ' אפור' ולא מתגמל , והבטיחו לי שאהיה שם שלושה חודשים ואחר כך אקודם . מאז לא הסכמתי לעבור לתחום אחר . הייתה לי מודעות חברתית אבל אף פעם לא הבנתי את עומק המשבר . כל מי שנוגע בתהום הזו לא יכול לעזוב עד שהוא עושה שינוי אמיתי . זה מה שאני מרגישה שאני צריכה לעשות - שינוי אמיתי . כשהתחלתי כעיתונאית לענייני רווחה בשנת 2000 בערך , לא דיברו על עוני ופערים . החלטתי להשמיע את קולם של מי שקולם לא נשמע . עשיתי אז כתבה על עוני וצילמנו אנשים האוספים זבל בשלושה שווקים שונים . הכתבה פתחה את המהדורה , ומאז החל שיח אחר . במהלך עבודתי גיליתי כמה חוסר צדק קיים בארץ וכמה עיוור אתה יכול להיות כשאתה לא רוצה לראות . אני מדברת בעיקר על עוני תרבותי , יותר מעל עוני כלכלי . זהו עוני שעובר בירושה מדור לדור . כיום הדיון הציבורי בנושאים אלה ער הרבה יותר , והמודעות רבה יותר " . בנושא ניצולי השואה רואה וילנאי את מפעל חייה . " כשהבנתי מה היחס של מדינת ישראל כלפי קבוצה זו , שבעיניי צריכה לזכות ליחס מורם ומועדף - נחרדתי . החלטתי שפה אני נלחמת . גיא מרוז ואני התחלנו בסדרת כתבות בנושא . הסדרה לא זכתה לתגובות , והחלטנו לעשות סרט . עבדנו ממש בהתנדבות " . סרטם הדוקומנטארי של אורלי וילנאי וגיא מרוז , " מוסר השילומים , " עסק במציאות הקשה של 80 אלף ניצולי שואה החיים מתחת לקו העוני . אסתר פרנק בת ה , 88- שהלכה בינתיים לעולמה , הייתה אחת מהמרואיינות בסרט . כילדה שרדה את מחנות ההשמדה ובארץ היא גרה לבדה בדירה ישנה , בעוני . " כשהגענו אליה לראשונה " , מספרת וילנאי , " דלת הכניסה הייתה פתוחה . היא ישבה שם בסלון העצוב שלה , לבד , ולא הרגישה שנכנסנו . לא שומעת כי אין לה כסף למכשיר שמיעה , בקושי רואה כי אין לה כסף למשקפיים חדשים . לא היה אדם שלא הזדעזע מהמציאות שאסתר הטיחה לכולנו בפנים . רבים כל כך אמרו שאי אפשר להמשיך ככה , אך המשיכו מיד בשגרת החיים . כבר שנים שאני עוסקת בצדדים הפחות יפים של החברה הישראלית , אך אף פעם לא התביישתי כל כך כמו במהלך העבודה על הסרט הזה " . האפקט שיצר הסרט היה עצום והוא שודר ביום השואה בארבעה ערוצים במקביל . " המזל היה שהציבור לקח את המסר לרחובות - ממש יצאו להפגנות . הממשלה הבינה שהיא לא יכולה להמשיך להתעלם מהנושא . מונתה ועדת דורנר , נחקקו חוקים , והוקם המוקד המאפשר לכל ניצולי השואה לפנות ולהכיר את זכויותיהם " . אורלי וילנאי זכתה באות עמותת אומ"ץ לשנת 2007 על חשיפת עוולות חברתיות . ? אילו הייתם אנשי תקשורת , באיזה נושא חברתי-כלכלי הייתם רוצים לעסוק במטרה להשפיע על המדיניות הננקטת בו ?
|
|