|
|
עמוד:324
בזמן הזה הוא היה יכול לבצע כעשר פעולות אחרות . קיימים אמנם רכיבי זיכרון מהירים , שמהירות הגישה אליהם דומה למהירות פעולתם של המיקרו-מעבדים , אך רכיבים אלה יקרים , ומבחינה כלכלית לא כדאי להרכיב את הזיכרון הראשי מרכיבים אלה . הפתרון שנמצא הוא פשרה בין אילוץ הזמן לאילוץ הכלכלי . בצד הזיכרון הראשי האטי ורחב הממדים , מציבים זיכרון מהיר וקטן , הנקרא זיכרון מטמון . זיכרון המטמון הוא בדרך כלל זיכרון RAM סטטי , שהוא קטן ומהיר בהרבה מזיכרון RAM הדינמי , שמשמש כזיכרון הראשי ( מהירותו , 10 - 40 nsec לעומת מהירות של 70 nsec - 100 nsec של הזיכרון הדינמי . ( המטרה היא , שהמיקרו-מעבד יבצע את מרבית הגישות שלו לזיכרון המטמון המהיר , אך מפאת גודלו זיכרון המטמון יכול להכיל רק קטע קטן מן התכנית , וגישות אחרות תתבצענה לזיכרון הראשי האטי יחסית . לזיכרון מטמון גדול יש יתרון רב במערכות מרובות משימות , לעומת מערכות המיועדות למשימה אחת במערכת ההפעלה . DOS על-מנת לאפשר ביצוע מהיר של התכנית ( מבלי שיהיה צורך בפניות רבות לזיכרון חיצוני , ( המיקרו-מעבד מאחסן , בזיכרון מטמון פנימי , ( Cache memory ) את ההוראות ( Code ) ואת הנתונים ( Data ) שצפוי כי יהיו בשימוש בשלבים הבאים של ביצוע התכנית . העיקרון הכללי שלפיו מאחסן המעבד נתונים בזיכרון המטמון שלו הוא עקרון " תכונת המקומיות " ( Locality of reference ) או " הזמן והמקום " . ( Time and space ) לפי העיקרון הזה , מידע ( נתונים או הוראות ) שמשתמשים בו כרגע " ) זמן , (" או מידע הנמצא בכתובת סמוכה " ) מקום , (" קרוב לוודאי שיידרש גם בעתיד הקרוב . לפיכך , אחסונו בזיכרון המטמון יחסוך את הזמן הדרוש לשם פנייה לזיכרון החיצוני . דוגמה – במקרה של ביצוע לולאה , רצף ההוראות היוצר את הלולאה יאוחסן ב – . CODE CACHE- בעבודה עם וקטור נתונים , הוקטור יאוחסן ב . DATA CACHE- כאמור , חיסכון הזמן נובע מכך שבמקום לפנות לזיכרון חיצוני , המיקרו-מעבד פונה לזיכרון המטמון לשם קבלת הוראות ונתונים . אולם , ייתכנו מקרים שבהם המידע לא נמצא בזיכרון המטמון . במקרים אלו , יש צורך לעדכנו . לעתים , לא ניתן לעדכן את זיכרון
|
|