|
|
עמוד:63
כאשר מתייחסים למשתנה יש לציין הן את שמו והן את גודל הנתון שיש לאחסן בו . למשל , אם ברצוננו לשמור את קוד האזעקה שהוא בן 4 הסיביות , דרוש תא בזיכרון בגודל בית אחד ההצהרה הבאה מגדירה משתנה שבו יישמר קוד האזעקה , המכונה ALARMCODE ושגודלו הוא בית אחד : ALARMCODE DB ? הסימן ( Define Byte ) DB מציין שאפשר לאחסן בתא בית אחד , והסימן "?" מציין שערכו התחילי אינו ידוע . באופן דומה , כדי לשמור מידע על מצב מערכת האזעקה שאינה מאותחלת , נאחסן במשתנה בשם STATUS את הערך . 0 FFh את ההגדרה הזאת נרשום כך : STATUS DB 0 FFh הפעם , הערך שנקבע למשתנה זה ידוע והוא רשום בהגדרה של המשתנה . בעקבות הגדרה זו הוקצה לו בתכנית תא בזיכרון הנקרא STATUS ובו מאוחסן הערך . FFh לאחר האתחול , נשנה את הערך הזה לערך 00 h המציין שמערכת האזעקה מנוטרלת . באופן כללי נציין תא בזיכרון שבו אנו רוצים לאחסן נתון בגודל בית אחד בצורה הזאת : > ערך התחלתי > DB < שם משתנה < שמו של משתנה מורכב מקבוצה של אותיות וספרות וחייב להתחיל באות . הערך התחלתי של התא בזיכרון יכול להיות בין 00 h לבין . FFh אפשר לא לאתחל משתנה בערך כלשהו באמצעות ציון הסימן . "?" כדי שהמחשב יזהה ויבדיל בין תווית בשם FFh ובין מספר הקסדצימלי , FFh נתחיל כל מספר הקסדצימלי במספר אפס , ונרשום . 0 FFh את המשתנים בתכנית מגדירים באזור מיוחד הנקרא אזור הנתונים , שנרחיב עליו בהמשך . בקטע התכנית שלפניכם מצוינים שני משתנים של תאי זיכרון :
|
|