|
|
עמוד:92
דליפות דלק חומר האנרגיה העיקרי אשר מניע את גלגליו של העולם המודרני הוא הנפט. הנפט ומוצריו השונים )בנזין, סולר, מזוט וכר( מועברים ממקום למקום בצינורות ובמכליות במצב צבירה נחלי. כפי שכבר נאמר - מערכות להעברת נוזלים נוטות לדלוף, ונוזלים מוצאים את דרכם בקלות לתוך האדמה, למי התהום. לעתים, הסיבה היא תקלה טכנית, ולעתים - טעות אנוש. כמות חומרי הדלק המחלחלת לקרקע מסכנת מאוד את מקורות המים. כדי להבין את גודל הסכנה חשוב לדעת כמה עובדות: א. דליפה של 1 ליטר של דלק מזהמת מיליון ליטר של מים! ב. חומרי הדלק קלים מהמים, ולכן הם צפים במאגרי מי התהום וכמעט ואינם נשטפים מהם בזרימתם התת קרקעית. ג. חומרי הדלק אינם מתפרקים במים, והם נשארים במי התהום זמן רב. מניעת דליפות דלק הפיתרון היחיד והיעיל למניעת זיהום מדלק הוא למנוע דליפות דלק. מרגע שנספג הדלק בקרקע- אין דרך חזרה. בתחנות דלק ובמפעלי תעשייה מאחסנים את הדלק במכלים אטומים, ואלה נמצאים בתוך מכל נוסף בנוי בטון, שנפחו גדול פי 1.5 מנפח מכל הדלק. במקרה של דליפה ממכל הדלק, הדלק ... נוזל אל מכל הבטון ולא מחלחל לקרקע. כדי לטפל בדליפות דלק עם היווצרותן מקיימים קידוחי ניטור בסביבת מכלי הדלק, וכך אפשר לגלות דליפות זמן קצר לאחר שהחלו. המלחת מי תהום המלחת מי התהום נובעת מכמה גורמים: .1 מים החודרים לסלע ממיסים מלחים מסוימים שנמצאים בו. ככל שזמן המגע של המים עם הסלע ממושך יותר, גדלה כמות המלחים שהם ממיסים, והמים נעשים מלוחים יותר. ככל שעולה טמפרטורת המים, הם יכולים להמיס יותר מלחים מהסלע וריכוז המלחים בהם גדל. ידוע )מקידוחים לעומק הסלע( שטמפרטורת הסלעים עולה ככל שמעמיקים לתוך בטן האדמה, ולכן ככל שמי התהום נמצאים בשכבת אקוויפר עמוקה יותר הם מלוחים יותר. מי התהום מתמלאים במים מתוקים שמקורם במי גשמים. אם שואבים מהבארות מים מתוקים בקצב העולה על קצב המילוי הטבעי שלהם - יורד מפלס מי התהום. זוהי ״שאיבת יתר״. במצב של ״שאיבת יתר״ עולים מים מלוחים מתחתית שכבת האקוויפר, מתערבבים במים המתוקים וגורמים להמלחתם של בארות וקידוחי מים. דיפון למניעת חלחול הדלק
|
|