|
|
עמוד:57
יום המים ההיסטוריה הכתובה והמסופרת מספרת על חשיבות באר המים בחייהם של כפריים. באר המים הייתה מרכז הפעילות של הסוחרים והאיכרים בכפר; מקום שבו נפגשו אוהבים ובו נערכו מאבקים, תחרויות ואירועים רבים. בעבר לכל כפר )או קבוצת כפרים( הייתה מערכת משלו לאיסוף מים ולהשקיה בדומה למערכות מים עתיקות שהיו נפוצות באזור )תעלות מים חצובות בסלע, צינורות, מנהרות ומאגרי מים.( לעתים חודשו מערכות מים עתיקות אלה והותאמו לאיסוף מים ולהשקיה, ולעתים נבנו מערכות חדשות. הכפר בחיר, ליד ירושלים, מחולק בין שמונה משפחות גדולות )חמולות,( ולכל אחת מהן נקבע יום מיוחד לאיסוף מים ולהשקיה, מזריחת השמש ועד לשקיעה. לכל אחת משמונה המשפחות הוקצתה כמות מים בהתאם למספר המבוגרים בה. היום החל בדרך כלל עם זריחה, כאשר המשפחה של ״בעלי המים של אותו היום״ הגיעה למקום כדי למדוד את מפלס המים שהצטברו במאגר. האחראי קפץ אל מאגר המים ובידו מקל, שלאורכו, במרווחים של מטר, היו נקובים חורים, ובעזרתו מדדו את מפלס המים לפני תחילת איסוף המים וההשקיה. בשנים שופעות גשמים, כשהמים גלשו מעל שולי הבריכה או הבאר, הפסיקו את שיטת החלוקה הזו עד אמצע הקיץ, והיא חודשה רק כאשר מפלס המים התייצב מחדש. מספר כפרים משתמשים כיום בשיטה זו בצורה שונה במקצת: כל משפחה מקבלת ״זכויות מים" לפי שעות, ומספר השעות נקבע על פי מספר המבוגרים בכל משפחה. גם היום המשפחה ש״זכות המים״ באותן שעות היא שלה שולטת בזמן הזה על כל מערכת המים. המעיין בכפר בתיר
|
|