|
|
עמוד:30
שורשיו של נווה מדבר: אקוויפר אזרק אגן מי התהום של אזרק משתרע על פני שטח של 220,12 קמ׳׳ר ונמצא בחלק הצפון-מזרחי של הרמה הירדנית. בסיסו של אגן זה הוא אזור השקע הגיאולוגי של ואדי סירחאן, ומתנקזים אליו גם מי תהום וגם מים עיליים, והם יוצרים את נווה המדבר של אזרק. מי התהום באגן של אזרק נקווים בשלוש מעיכות אקוויפיימ: )ראו חתך בעמוד הבא( א. אקוויפר רדוד: מורכב בעיקר מסלעי בזלת )סלעים קשים, צפופים, וולקניים( מעורבים בקונגלומרט )סלע המורכב מחלוקים, חצץ וחומר שמלכד ביניהם( וחול גס גרגר. סלעי האקוויפר הזה מכילים מים באיכות טובה מאוד. אזור ההזנה של אקוויפר זה הוא ההרים שמסביב לשקע של ואדי סירחאן, ומי התהום זורמים בתת הקרקע ונובעים בנווה המדבר אזרק. ב. אקוויפר ביניים: מורכב מסלעי גיר וצור )סלע קשה וצפוף מאוד.( המים הזורמים לאקוויפר זה באים מאזורי הזנה מרוחקים יותר - ממורדותיו של ג׳בל אל-ערב ומהרמה של עמאן וקארק. ג. אקוויפר תחתון: מורכב מאבן חול. מימיו עתיקים )נשארו באקוויפר מתקופה גשומה יותר, לפני כ-000,20 שנה,( והם מתנקזים כיום בשיפוע מתון אל השקע של ואדי סירחאן. חלק מן המים זורמים לכיוון בקעת הירדן וים המלח, ושם הם נובעים כמעיינות חמים, עשירים במינרלים. המים של אגן אזרק מרוכזים בעיקר באקוויפר העליון, והוא מקור המים העיקרי באזור זה. בשנות ה-80 של המאה ה-20 נקדחו בו בארות רבות, ומימיהן נשאבו וסיפקו את תצרוכת המים של תושבי העיר עמאן וסביבותיה ושל חקלאי האזור. הדרישה הגוברת למים והשאיבה המוגברת מתוך האקוויפר גרמה לירידה של כמה מטרים. כתוצאה מכך מעיינות אזרק הומלחו, חלק מהם התייבשו ושמורת הטבע של אזרק נפגעה בצורה חמורה. רשויות המים מבצעות תכנית להפחתת השאיבה בשיעור של 2 מלמ״ק לשנה. מפלס מי התהום באחת הבארות באגן אזרק המילוי החוזר של גשמים באזור אזרק קטן ביחס לכמות המים הנשאבת. מסיבה זו יורד מפלס מי התהום בבארות באזור, כפי שניתן לראות בגרף.
|
|