|
|
עמוד:28
טיפות בחול: אקוויפר החוף אקוויפר החוף משתרע לאורך מישור החוף הגובל בים. הוא מורכב מחול, אבן חול וכורכר )אבן חול מעורבת בגיר,( כולם סלעים גרגריים בעלי נקבוביות, המאפשרים הולכה טובה מאוד של מים. עובי שכבת האקוויפר נע בין 70 ו מ׳ בדרום ל-20 מ׳ בצפון. שכבת האקוויפר מונחת על גבי שכבת חרסית עבה, אטימה למים )אקוויקלוד.( גם בתוך האקוויפר עצמו יש שכבות חרסית לא רציפות ואטימות למים )מעין עדשות,( ומעליהן מצטברים מים ויוצרים אקוויפרים מקומיים ״שעונים׳׳. )ראו איור בעמוד .(22 אקוויפר החוף, הגובל בים התיכון, הוא אקוויפר חופשי, כלומר הוא מתמלא על ידי גשמים היורדים בכל מקום על פניו ומחלחלים מטה. אל שכבת האקוויפר שמתחת לים חודרים מים מלוחים והם נעים מזרחה. כאשר המים המלוחים ״נפגשים״ עם המים המתוקים שבאקוויפר, נוצר משטח מגע בין שני גופי המים )המתוקים והמלוחים( שנקרא ״הפן הביני״. לאורך החוף מתנהל ״קרב״ - מים מלוחים מתקדמים מהים אל היבשה, ומים מתוקים מתקדמים מהיבשה לים )ראו הסבר בעמוד הבא.( אקוויפר החוף נמצא באזור צפוף אוכלוסייה. בשל העלייה במספר התושבים וברמת הפיתוח החקלאי של האזור הוגברה שאיבת המים מהאקוויפר והגיעה לממדים המסכנים את אפשרות אספקתם העתידית של המים. המילוי הטבעי, באמצעות הגשמים, אינו מספיק לצריכת המים של האזור. בשנים האחרונות אנחנו עדים לסגירתן של בארות רבות בשל בעיות המלחה וזיהום. כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים במי התהום שבאקוויפר יש להקטין את שיעור השאיבה ממנו. כיוון שהאקוויפר נמצא סמוך לפני השטח, מזהמים שונים )עודפים של מי השקיה המכילים שפכים, פסולת מוצקה, דלקים, חומרי הדברה או דשנים( יכולים להישטף לתוכו יחד עם מי הגשמים ולזהם את המים. מדוע שבבת חרסית אינה מאפשרת חלחול מים? מינרלי החרסית סופחים מים, ולכן החרסיות "מתנפחות״. החללים הקטנים שבין גרגרי התרסית נסתמים, ומים אינם יכולים לחדור דרכם.
|
|