|
|
עמוד:61
ביום הרביעי כשנכנסו מולא - נסרדין ונכדו אל העיר , הלכו שניהם לצד החמור . כאשר הם חלפו על פני השער , קראו השומרים הלגלגנים בקול : " תראו , תראוו שלושה טפשים הולכים ברגלו " מולא - נסרדין ונכדו עברו על פניהם ולא ענו להם . הגיע היום החמישי . מולא - נסרדין , נכדו והחמור הגיעו עד לשער העיר ונעמדו /,. מדוע אתם לא נכנסים ? " שאלו השומרים . " אין לנו שום דרך לעבר על ידכם בלי שתלגלגו עלינו , " אמר מולא - נסרדין , " נסינו כבר את כל הדרכים ונשארה לנו רק עוד דרך אחת , " והוא התכופף , הרים את החמור על גבו , ונכדו עזר לו מאחור . כך חלפו שלשתם על פני השומרים . השומרים הנדהמים שתקו . והפעם הם לא אמרו מלה . הם חשבו על מה שעשה מולא - נסרדין והבינו שהוא רצה ללמד אותם לקח ... על פי סיפור שסיפר בוריס חנוכייב , ששמע מאמו מינה חנוכייב שער העיר - גופוי שהר , סבא - קלבבה , נכד - נוה
|
|