|
|
עמוד:59
אחרי הארוחה התחנן הרגזן לפני מולא - נסרדין , שימכר לו את הארנבת . מולא - נסרדין הסכים למכר אותה רק אחרי שהרגזן בקש שוב ושוב , וגם שלם עבורה הרבה כסף . הוא הוציא את הארנבת השניה שהיתה לו בכלוב , ונתן אותה לרגזן ... " עכשו אתה מזמן לבוא לביתי , " אמר הרגזן למולא - נסרדין . הוא החזיק את הארנבת בחזקה , משך באזנה וצעק : " רוצי מהר לביתי ותגידי לאשתי שאני בא עם אורח ושתכין לנו ארוחה ? " הארנבת ברחה ונעלמה מן העין . כאשר הגיעו לביתו של הרגזן , לא חכתה להם ארוחה , האשה לא הבינה למה בעלה כועס עליה , והארנבת לא נראתה בכלל בסביבה . " תחזיר לי מיד את הכסף , " צעק הרגזן , " הארנבת שמכרת לי לא מלאה את בקשתי ולא הודיעה לאשתי את ההודעהו " " אני לא אשם שהארנבת לא מלאה את בקשתך , " אמר מולא - נסרדין בקול שקט , " אתה החזקת אותה בחזקה , משכת באזנה וצעקת עליה , ולכן היא ברחה ממך ולא מלאה את הבקשה שלך ... " שתק הרגזן ולא אמר מלה . הוא חשב על מה שקרה והבין שמולא - נסרדין רצה ללמד אותו לקח ... על פי סיפור שסיפר בוריס חנוכייב , ששמע מאמו מינה חנוכייב ארז - עוש , ארנבת - חרגוש
|
|