|
|
עמוד:319
פעילויות האדם יוצרות פסולת, וככל שרמת החיים במדינה עולה כן היא יוצרת כמויות גדולות יותר של פסולת. מרבית הפסולת המצטברת היא פסולת עירונית הנאספת בבתי מגורים, בבנייני ציבור ובבתי עסק למיניהם. כל אדם בישראל מייצר מדי יום כ2- ק"ג אשפה ביתית, ואם מכפילים כמות זאת במספר תושבי ישראל, מסתבר שאנו מייצרים מדי יום כ14- אלף טונות אשפה! הפסולת נאספת גם ממקורות אחרים: ממפעלי תעשייה, מאתרי בנייה ומפעילות חקלאית. הפסולת מצטברת במהירות, אך תהליך ההתפרקות שלה נמשך זמן רב. בעיקר ארוך קצב התפרקותם של חומרים שאינם אורגאניים, והוא עשוי להימשך מאות ואף אלפי שנים )ו33(. אי אפשר להימנע מיצירת פסולת, אבל אפשר להקטין את כמויות הפסולת ולטפל בהן כך שלא יהפכו למטרד ולמפגע תברואתי וסביבתי. בכל סוג של פסולת מטפלים בדרכים אחרות. טיפול מיוחד נותנים לפסולת שהיא רעילה ומסוכנת. )ראו מסגרת, עמ' 321-320( בפרק זה נבחן מהן הבעיות הסביבתיות שנוצרו במדינת ישראל בגלל הגידול בכמויות הפסולת המוצקה, כיצד מטפלים בפסולת, ומה עוד אפשר לעשות כדי לצמצם את ממדי הבעיה. הטמנת הפסולת המוצקה בישראל בעבר הקימה כמעט כל רשות מקומית אתר משלה לסילוק הפסולת )”מזבלה"(. עד ראשית שנות ה90- היו בארץ כ500- אתרים כאלה, רובם באזורים צפופי האוכלוסייה במדינה. ערמות הזבל שנאספו בכל מקום גרמו לפגיעה קשה בנוף; למפגעי ריח; לזיהום אוויר )במיוחד כאשר פרצו בהן שרפות(; לזיהום הקרקע; ולזיהום מי התהום על ידי נוזלים שהתנקזו מן האשפה וחדרו אל האקוויפר. כבר בסוף שנות ה80- תוכננה תכנית המיתאר הארצית ”תמ"א 16" לטיפול בבעיית הפסולת המוצקה. התכנית שימשה בסיס להחלטות של הממשלה ב1993- לסגור את כל אתרי הפסולת שאינם מוסדרים )ה"מזבלות"(, ולהקים מספר קטן של אתרים מוסדרים )ו34(. על פי החלטה זאת נסגרו עד כה )שנת 2005( כל האתרים הקטנים לסילוק פסולת, וכן כל האתרים הגדולים שאינם מוסדרים )ובהם אתר ”חיריה"(. במקומם נפתחו כמה אתרי הטמנה גדולים ומוסדרים, הפועלים לפי הדרישות החוקיות של תמ"א 16 והמשרד לאיכות הסביבה )ו35(. באתרים אלה מבצעים פעולות של מיון ומיחזור לפני הטמנת שארית הפסולת. פרק רביעי: הפסולת המוצקה - מה יהא בסופה? ? הסבירו את הקשר בין מדינה מפותחת וכמויות פסולת גדולות. ו.33 קצב ההתפרקות של פריטי אשפה שונים ו.34 ערמת פסולת באתר לא מוסדר, ”מזבלה"
|
|