עמוד:307

החופים בישראל, שהיו נושא אהוב על משוררים רבים, ומקור הנאה, נופש ורגיעה לציבור כולו, כבר אינם מה שהיו פעם. אם תרצו לטייל לאורכם של כ190- ק"מ של חופי הים התיכון בתחומה של ישראל, תצטרכו לפסוח על כ50- ק"מ של חוף התפוסים על ידי נמלים, תחנות כוח, בסיסי צבא, ותשתיות אחרות כמו תעשייה, מסופי דלק וכו'. אחר כך תצטרכו לעקוף כמה עשרות ק"מ של חופים עירוניים וכפריים, שחלקם בנויים וחלקם מגודרים והכניסה אליהם היא בתשלום )ו14(. ומה יישאר בסוף המסע הזה? חוף צר ולעתים גם מלוכלך. מצבם של החוף והים אינו מניח את הדעת גם לאורך כ12- הק"מ של מפרץ אילת המצויים בידי מדינת ישראל. )ראו מסגרת, עמ' 311( בכל העולם, הסביבה הימית מספקת מקום לפעילות אנושית, כלכלית וחברתית מגוונת: דיג, שיט, הובלה ימית, תעשייה, נופש ותיירות ועוד. חלק גדול מאוכלוסיית העולם חיה לאורך החופים, והים מספק פרנסה לאנשים רבים. בישראל, כ70%- מאוכלוסיית המדינה חיה לאורך מישור חוף הים התיכון, ומתקיימת בו פעילות אנושית ענפה. פעילות האדם לאורך חופי הים בישראל במשך עשרות השנים האחרונות, הביאה לפגיעה בים ובחופיו ולאפשרות של האוכלוסייה ליהנות מהם. הפגיעה היא בעיקר ב3- תחומים: - זיהום הים והחוף - הרס רצועת החול ומצוק הכורכר שלידה - סגירת שטחי חוף בפני הציבור הרחב. בנושאים אלה נעסוק בפרק זה. פרק שני: החוף והים - משאב טבעי ונכס ציבורי הים התיכון כמשאב המכללה הווירטואלית ו.14 שימושי קרקע בחופי הים התיכון, 2002

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר