|
|
עמוד:265
האקלים במערכת הנוף המדברית האקלים המדברי )אקלים צחיח וצחיח למחצה(, שורר בכ30%- משטחי היבשה של כדור הארץ, בעיקר בין קווי הרוחב °-15°30 צפון ודרום )ה1(. זוהי רצועה כמעט רצופה של מדבריות, המכונה ”רצועת המדבריות העולמית". התכונה העיקרית המאפיינת את האקלים הצחיח היא כמות המשקעים הקטנה. בישראל שורר אקלים מדברי עד קו הרוחב °31 צפון, ובחלקה המזרחי של המדינה - באזור מדבר יהודה - הוא משתרע עד קו הרוחב °32 צפון. בשולי המדבר הישראלי שורר האקלים הצחיח למחצה, שהמאפיין הבולט שלו הוא: כמות משקעים שהיא גבוהה במקצת מכמות המשקעים באקלים המדברי. )ה,7 ה19( האקלים המדברי אינו נוח לאדם. היובש והצחיחות, עומס החום הכבד בקיץ והקור בחורף, סופות האבק והשיטפונות - כל אלה מעיקים וגורמים להרגשת אי- נוחות. אך בימינו השפעת האקלים על האדם פוחתת, והשימוש באמצעים טכנולוגיים כמו מיזוג אוויר, השקיה או שימוש בחומרים מבודדים בבנייה, מקילים על החיים במדבר עד כדי כך, שאזורי המדבר הפכו אף לאתרי תיירות מבוקשים. ראוי לציין כי בתחומי האזור המדברי מצויים תואנ דמרב, שיש בהם מקורות מים )כמו מעיינות( וצמחייה עשירה, ומאפייניהם שונים ממאפייני האזורים המדבריים. שמורת עין גדי, לדוגמה, היא נווה מדבר, והיישובים שדה בוקר ועין יהב שבנגב ובערבה הוקמו ליד נאות מדבר. )ה20( במערכת המדברית שבתחומה של ישראל, כמות המשקעים קטנה: באזור האקלים המדברי יורדים פחות מ200- מ"מ גשם בממוצע בשנה, ובאזור האקלים הצחיח למחצה יורדים 400-200 מ"מ בממוצע בשנה )ה7(. לרוב ה.19 קלימוגרפים - משקעים וטמפרטורות שנמדדו ב4- תחנות במערכת המדברית בישראל )ממוצע רב-שנתי( ה.20 נווה מדבר בנגב - מעיינות הנובעים ליד היישוב עין יהב שבערבה
|
|