|
|
עמוד:250
אום אלפחם אום אלפחם היא אחת הערים הערביות החשובות בישראל. העיר שוכנת על מרומי הר אמיר והגבעות הסמוכות אליו, במרכזו של ואדי ערה )נחל עירון(. היא הוזכרה לראשונה בכתבים משנת ,1265 שבהם מתוארים הכפר ותושביו אשר התפרנסו מהכנת פחמים מעצי החורש בסביבה )ומכאן שמה של העיר(. בעבר הרחוק שכן היישוב בצומת דרכים על דרך הים העתיקה, בקטע המחבר את עמק יזרעאל עם החוף. באום אלפחם מתגוררים כיום כ42,200- תושבים )נכון לשנת 2006(, והיא המוקד העירוני הגדול ביותר באזור המכונה "המשולש". במשך מאות שנים הייתה החקלאות עיקר מקור הפרנסה של תושבי היישוב והבסיס לחיים החברתיים והתרבותיים ביישוב. בעקבות יוזמה של אנשים ואמנים מקומיים, הוקמה באום אלפחם גלריה פרטית לאמנות, ובה מוצגות עבודות של אמנים יהודים וערבים כאחד. עד מהרה הפכה הגלריה למקום מפגש חשוב בין אמנים מקומיים לאמנים מחו"ל, ובין אמנים לאנשים מכל קבוצות האוכלוסייה בישראל המתעניינים באמנות. בעקבות הצלחתה, יש תכניות להפוך את הגלריה ל"מוזאון אום אלפחם לאמנות עכשווית". בינתיים הגלריה משמשת מוקד לסיור באתרי התיירות בעיר. היישובים הבדוויים בנגב האוכלוסייה הערבית הבדווית בישראל מתחלקת לשתי קבוצות: הבדווים בצפון הארץ - המתגוררים, רובם ככולם, בכפרים וביישובים עירוניים קטנים, ומונים כיום )2006( כ70- אלף נפש, והבדווים בנגב - שם חיים כיום כ150,000- נפש. עד קום המדינה קיימו הבדווים בנגב אורח חיים נוודי למחצה: בעונת החורף הם ישבו במקומות קבע ועסקו בגידולים חקלאיים, ובעונת הקיץ הם נדדו עם עדרי הצאן. אחרי קום המדינה נותרה בנגב אוכלוסייה של כ11,000- בדווים. בשנת ,1951 עם החלת הממשל הצבאי על ערביי ישראל, נדרשו הבדווים בנגב לעבור ל"אזור הסייג" - אזור שהוגדר כשטח שבין דימונה לערד במזרח, לבין באר שבע והקיבוצים שובל ומשמר הנגב במערב. מאז התקופה ההיא יש מחלוקת בין המדינה לבין הבדווים באשר לבעלות על שטחי קרקע נרחבים בנגב. בסוף שנות ה60- החלה המדינה בבנייה של עיירות קבע לאוכלוסייה הבדווית. כמחצית מאוכלוסיית הבדווים בנגב עברה להתגורר בעיר רהט וביישובים העירוניים: כסיפה, ערערה בנגב, שגב-שלום, תל שבע, חורה ולקייה. המחצית האחרת של האוכלוסייה הבדווית מתגוררת בםיבושיי םיינאטנופס שאינם מוכרים על ידי המדינה. אוכלוסיית הבדווים בנגב היא האוכלוסייה החלשה והענייה ביותר בישראל. שבע העיירות הבדוויות ממוקמות במקומות האחרונים בדירוג הפיתוח הארצי, ובמקומות הראשונים בשיעור מקבלי הבטחת הכנסה. מידע על היישובים הספונטאניים לא נאסף על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אך נראה שהמצב ביישובים אלה אף גרוע יותר. ד:145 גודל האוכלוסייה בעיירות הבדווים בנגב, 2006
|
|