|
|
עמוד:247
• מצב כלכלי קשה של הרשויות המקומיות - ברשויות המקומיות הערביות ההכנסות ממיסים קטנות. זאת משום שההכנסה של רבים מהתושבים נמוכה והם אינם משלמים מיסים בקביעות, וכן משום שההכנסות ממפעלים ומעסקים נמוכות בגלל מספרם המועט. ועוד - הבנייה המפוזרת המאפיינת את היישובים הערביים מייקרת ומעכבת את הקמת מערכות התשתית. בנוסף לכל אלה, התקציבים המתקבלים מהמדינה אינם עונים על הצרכים של היישובים הגדלים במהירות. התוצאה היא שהרשויות המקומיות הערביות אינן מסוגלות להשקיע די בפיתוח התשתיות. • מצוקת דיור - צורת המגורים המסורתית על אדמות המשפחה בבתים צמודי קרקע - מצד אחד, והריבוי הטבעי הגבוה - מצד שני, גורמים למצוקת דיור קשה, בעיקר בקרב הזוגות הצעירים. הפתרון הפשוט לכאורה - בניית בתים רבי קומות - לרוב לא עלה יפה. היה קשה למכור את הדירות, התיישבה בהן אוכלוסייה חלשה, ועד מהרה הפכו הבתים לשכונות עוני בעלות דימוי שלילי. למרות זאת, נראה שבעתיד תחל בנייה לגובה, גם ביישובים הערביים. • מחסור במקומות עבודה - ביישובים הערביים אין מספיק מקורות תעסוקה. ומאחר שרובם נמצאים באזורי השוליים של המדינה, רוב תושביהם יוממים, ושיעור האבטלה בהם גבוה יחסית ליישובים היהודיים. )ראו ד,141 ונתונים עמ' 44( • קשיים בהכנסת תהליכי תכנון - לכפרים רבים עדיין אין תכניות מיתאר, ולכן בתים רבים ביישובים הערביים נבנו תוך שהכפר "גולש" אל אדמות שהיו בעבר חקלאיות, ובלי שהוכנו בהן תשתיות מתאימות עבור הבתים החדשים. גידולו המהיר של היישוב הערבי, הצטופפותו, התפשטותו והפיכתו ל"כפר- עיר" - מחייבים תהליכי תכנון ופיתוח המונחים על ידי השלטון המרכזי. משרדי ממשלה כמו "משרד הבינוי והשיכון" ומוסדות כמו "מינהל מקרקעי ישראל", פעלו לאורך השנים להפיכתו של המרחב הערבי למרחב מתוכנן. ואולם, הגישה ושיטות התכנון של מוסדות תכנון אלה לא תאמו את תהליכי התכנון והפיתוח האיטיים והמסורתיים של היישובים הערביים: תכנון מקומי, בנייה מסורתית, והסתמכות על הסכמות חברתיות בחלוקת הקרקע הפרטית. אחד הפתרונות לכך הוא גישת "התכנון המשותף" או: "שיתוף הציבור בתכנון". לאחרונה מתקיים ביישוב הערבי ניסיון שבו אנשי התכנון המקצועיים אמורים להיפגש ולקיים דיונים עם האנשים שהתכנון ישפיע עליהם ואף וישנה את חייהם. גישה זאת עשויה ליצור תנאים לזירוז תהליכי הפיתוח ביישובים הערביים. הקשיים שנמנו גורמים לאחרונה להגירה בין-יישובית גם בקרב האוכלוסייה הערבית, אשר רובה לא נטתה להגר בעבר. יותר ויותר צעירים מובטלים ו"חסרי קרקע" מהגרים למקומות שבהם ימצאו תעסוקה ודיור זמין וזול. רוב ההגירה היא אל הערים נצרת, עכו, שפרעם וחיפה ואל היישובים הערביים הסמוכים לנצרת, ובשנים האחרונות יש הגירה של משפחות ערביות גם ליישובים יהודיים. תנועת הגירה נוספת מתרחשת בקרב האוכלוסייה הבדווית, שהפסיקה את חיי הנוודות והיא עוברת ליישובי קבע. )וראו גם עמ' 178( ד.141 מספר דורשי העבודה ביישובים ערביים, 2004 )באחוזים מתוך כוח העבודה ביישוב(
|
|