|
|
עמוד:216
ובאינתיפאדות. עוינות זאת מותירה אחריה משקע של זרות, והפכה לגורם מרתיע להשתקעות של ערבים בערי מרכז הארץ. • העדר תכניות שיכון ודיור - לפי החוק, תכניות מיתאר מאושרות הן תנאי להכנת תכניות שיכון וסיוע בדיור. המבנה המסובך של בעלויות הקרקע ביישוב הערבי מעכב את ההכנה והאישור של תכניות המיתאר. כך קרה שלעומת המגזר היהודי, שנהנה במשך השנים מתכניות שיכון רבות )לעולים חדשים, לזוגות צעירים, להטבת תנאי דיור וכו'(, המגזר הערבי לא נהנה מתכניות דומות. גם רשימת הערים שהוגדרו בזמנן כערי פיתוח - ערים הזוכות להקלות כספיות - לא כללה יישובים ערביים. • מעט היישובים הערביים החדשים שקמו במדינת ישראל - נבנו במגזר הבדווי בלבד. בהם רהט, כסיפה ותל שבע - בנגב, ובשמת-טבעון, זרזיר ורמת אלהייב - בצפון הארץ. זאת במטרה להביא את האוכלוסייה הבדווית להתיישבות קבע. • דיור יקר במרכז הארץ - הפערים הגדולים במחירי הדיור בין יישובי הפריפריה לשכונות המרכז, תרמו להמשך ההיצמדות של האוכלוסייה הערבית ליישוביה בפריפריה ולהגירה המצומצמת של תושבים ערבים מאזורי הפריפריה למרכז. גורמים פנימיים • סביבת מגורים משפחתית - העדפת החיים במשפחה המורחבת תורמת לריכוז הגאוגרפי של המשפחות הערביות באזורי המגורים המסורתיים שלהם. סביבת המגורים המשפחתית מספקת תמיכה רגשית וכלכלית ותחושת ביטחון בתוך הקהילה, ותורמת לרצון לשמר את הבידול המרחבי על בסיס לאומי ועדתי. • דיור ירוד בערים המעורבות - עיקר היעדים להגירה פנימית עבור האוכלוסייה הערבית הם השכונות הערביות בערים המעורבות עכו, חיפה, יפו, רמלה ולוד. העובדה שרוב השכונות הערביות הללו הן צפופות ואיכות הדיור בהן ירודה, אינה מעודדת תנועה גדולה של הגירה אליהן. • פתרונות דיור זולים בכפרים - בהעדר סיוע ממשלתי לשיכון, עיקר מימון הבנייה ביישוב הערבי נעשה, גם כיום, במימון עצמי. בכפרים היה אפשר לשפר את איכות הדיור בפתרונות מגורים זולים יחסית בתוך היישוב: התבססות על בנייה עצמית על הקרקע הפרטית של המשפחה, בסיוע כספי של המשפחה והחברים. ד:102 בנייה בצפיפות גבוהה בכפר מוסמוס שבוואדי ערה )נחל עירון(
|
|