|
|
עמוד:195
בתפרוסת של היישובים הערביים בארץ ישראל לא חלו שינויים מהותיים לאורך כל התקופה שמ1882- ועד קום המדינה. ואף על פי כן, אפשר להצביע על כמה תהליכים שהתרחשו בתקופה זאת: - שיפור תנאי הביטחון איפשר לחקלאים מכפרי ההר לצאת לעבד את קרקעותיהם באזור השפלה, להקים בהם ירפכ תב ולהגדיל את שטחי העיבוד החקלאי. - התפתחות היישוב היהודי וצרכיו בתקופת המנדט הביאו להגירה של ערבים מהאזורים הכפריים של הארץ אל היישובים הערביים שבאזור החוף, שהיו סמוכים ליישובים עבריים. כתוצאה מכך, ערים שבמשך מאות שנים קפאו על השמרים, כמו יפו וחיפה, החלו לצמוח במהירות. לדוגמה, האוכלוסייה הערבית של יפו גדלה מ17,000- נפש בשנת 1931 ל71,000- נפש בשנת 1948 - גידול של כ25%- בשנה בממוצע. - בתקופה זאת הסתמן גם מעבר של האוכלוסייה הבדווית להתיישבות קבע. קבוצות של בדווים עברו מרצונן מנוודות להתיישבות קבע מפוזרת. בסוף תקופת המנדט היו כבר עשרה ריכוזי אוכלוסייה של בדווים בבקעת באר שבע. במקביל, ההגירה של כפריים ערביים לאזורי המרכז הביאה עמה גם הגירה של משפחות בדווים מהדרום ומעבר הירדן אל מרכז הארץ. כפר-בת: כפר שהתפתח על שטח קרקע של כפר-אם - בתחילה כיישוב עונתי, הסמוך לשטחי העיבוד החקלאי - ובמשך הזמן הפך ליישוב קבע. ציינו את התמורות שחלו בקרב היישוב הערבי במחצית הראשונה של המאה העשרים. הסבירו את הגורמים ל שינויים שתיארתם. ד:69 מבט מן האוויר אל העיר יפו ואל הנמל, 1937
|
|