|
|
עמוד:181
גם מצב ביטחון-הפנים היה קשה, והשלטון העות'מאני התקשה להשליט סדר במרחב הארץ-ישראלי. שבטי בדווים שישבו אז בארץ נאבקו ביניהם לבין עצמם על השליטה בשטחים, ועם תושבי הכפרים הם נאבקו על השליטה בשטחי מרעה ובמקורות מים. הבדווים פשטו על הכפרים, עדריהם פלשו לאדמות החקלאיות, והם הרבו במעשי שוד ובדרישה לתשלום דמי חסות. לקראת סוף המאה ה19- נחלש השלטון העות'מאני, וגברה ההשפעה של מדינות אירופה על הנעשה בארץ ישראל. הכנסיות הנוצריות שלחו לארץ נציגים, ואלה הביאו לגידול בתיירות של עולי הרגל; התחבורה הימית שנעה בין נמלי הארץ לאירופה בספינות קיטור - שופרה, ונסללו מסילות ברזל; נפתחו נציגויות של כל המעצמות האירופיות, ואלה הקימו מוסדות חינוך, כנסיות, אכסניות ובתי חולים. כל אלה שימשו מנוף כלכלי לפיתוח השוק המקומי. ד:44 הערים הגדולות )5,000 תושבים ומעלה( בארץ ישראל, 1893 הביאו מתוך הסעיף )עמ 189-180( 6 עדויות לכך שבמאה ה19- ארץ ישראל הייתה ארץ ענייה ונחשלת. תפרוסת האוכלוסייה בתקופה זאת התאפיינה ארץ ישראל בתפרוסת לא אחידה של יישובים: חלק מאזורי הארץ היו צפופי אוכלוסייה, וחלק מהאזורים היו דלילי אוכלוסייה. האזורים צפופי האוכלוסייה השטחים המיושבים בצפיפות השתרעו ב2- סוגי אזורים: .1 אזורי ההר - הרי הגליל, רכס הכרמל, הרי יהודה והרי שומרון. מתוך כ700- כפרים שהתקיימו בארץ ישראל באותה תקופה, כ600- שכנו באזורים ההרריים. הסיבה היא בעיקרה היסטורית: ארץ ישראל נכבשה כמה וכמה פעמים במהלך הדורות, וצבאות הכובשים שחצו את הארץ, לרוב באזורי המישור, הרסו את הערים שפגשו בדרכם, בהן אשקלון, אפולוניה )אזור הרצליה של ימינו(, קיסריה וטנטו רה )דור(. התוצאה היא שרוב תושבי הארץ נסוגו והתיישבו באזורי ההר, ואכן, היישובים שקמו באזורים אלה התקיימו ברציפות במשך מאות שנים. הזסב( םזל
|
|