|
|
עמוד:69
התעשייה הביטחונית וביטחון ישראל נושא הביטחון מעסיק את היישוב בארץ מאז ימי טרום המדינה, וכבר בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה הוקמו מפעלי התעשייה הצבאית והתעשייה האווירית, למרות המצב הכלכלי הקשה ששרר אז במדינה. מלחמת ששת הימים נתנה תנופה להתפתחותן של התעשיות הביטחוניות בישראל. בעיצומה של המלחמה הטילה צרפת ”אמברגו" )איסור על מכירת כלי נשק( על ישראל, והקפיאה משלוח של 50 מטוסי קרב שהוזמנו על ידי ישראל. פעולה זאת המחישה לממשלה עד כמה חשוב שתהיה למדינה תעשייה ביטחונית מפותחת משל עצמה, ושלא תהיה תלויה ביבוא מוצרים הדרושים לביטחונה. בעקבות המלחמה הואץ הפיתוח של מפעלים ביטחוניים כמו תדיראן, רפא"ל )הרשות לפיתוח אמצעי לחימה(, והתעשייה האווירית. כיום התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית, המצויות בבעלות ממשלת ישראל )משרד הביטחון(, הן שתיים מן החברות התעשייתיות הגדולות ביותר במשק הישראלי. ב.8 התעשייה האווירית היא החברה התעשייתית הגדולה בישראל. היא מעסיקה 12,300 עובדים, ומכירותיה הסתכמו בשנת 2003 בכ2- מיליארד דולר. בתעשייה האווירית משפצים, מתקנים ומשדרגים את כלי הטיס של צה"ל ושל חברות תעופה ממדינות אחרות. היא גם מפתחת ומייצרת מטוסי מנהלים; מל"טים )מטוסים ללא טייס( לשימושים צבאיים, מודיעיניים ומסחריים; לווייני תקשורת; מערכות של תקשורת לוויינים; מערכות טילים נגד טילים; מתקני הגנה ועוד. בתמונה: הטיל ”חץ" - טיל נגד טילים, אשר תוכנן, פותח ויוצר בתעשייה האווירית בעת ניסוי שיגור במארס 1997 ב.9 התעשייה הצבאית )תע"ש( מעסיקה למעלה מ4,000- עובדים, כמחציתם מהנדסים. היא מפתחת ומייצרת: כלי נשק כגון נגמ"שים וטנקים; תחמושת - מכדורי רובים ועד לפגזים וטילים; ומערכות צבאיות חדשניות אחרות. היא פועלת גם בתחום התקשורת האזרחית - מפתחת מכשירי טלפון ציבוריים ואמצעים שונים בתחום הסלולארי. כ60%- ממוצריה מיוצרים עבור צבאות, משטרות ומוסדות הגנה אחרים ברחבי העולם. בתמונה: הטנק ”מרכבה", תוצרת התעשייה הצבאית
|
|