|
|
עמוד:52
מחנות העולים והמעברות חלק גדול מהעולים שהגיעו לארץ בשנים 1950-1948 הופנו למחנות עולים שהוקמו בכל רחבי הארץ. היו אלה אזורים נפרדים, שלא היו מחוברים לנקודות- יישוב קיימות. העולים ששהו במחנות אלה לא עבדו לפרנסתם, וכל צורכיהם סופקו על ידי המדינה. תנאי החיים במחנות העולים היו בדרך כלל קשים: בחלקם התגוררו עשרות אנשים באולמות גדולים, אכלו בחדרי אוכל גדולים, וחיו בצפיפות רבה ובתנאי תברואה ירודים. במחנות אחרים חיו יחד כמה משפחות באוהל אחד גדול או בצריף קטן עשוי פח )שנקרא ”פחון”(. ככל שגבר קצב העלייה כן גדלו מספר המחנות ומספר השוהים בכל אחד מהם, ובשנת 1950 חיו במחנות העולים 100,000 איש. השהייה בהם, שנועדה לזמן קצר - ימים או שבועות אחדים - הלכה והתארכה, והיו שהמשיכו לחיות בהם במשך שנים. הגורמים המעורבים בקליטת העלייה נוכחו לדעת כי מחנות העולים אינם עונים על הצרכים, ולכן החלו בהקמת המעברות - שכונות שנועדו לשמש את העולים לתקופת מעבר, עד לקליטתם במקום קבוע. המעברות הוקמו מתוך מטרה לבטל בהדרגה את תלותם של העולים ברשויות, ולסייע להם להפוך לאזרחים עצמאיים המסוגלים לדאוג לעצמם. בשנת 1953 חיו במעברות כרבע מיליון עולים, כלומר שישית מאוכלוסיית המדינה התגוררה בכ100- מעברות בכל רחבי הארץ. הצפונית שבהן הפכה לאחר מכן לעיר קריית שמונה, והדרומית שבהן - לעיר שדרות. מבני המגורים הזמניים הוקמו בשולי יישובים קיימים - כדי שהעולים ישתלבו ביישובים הוותיקים וימצאו בהם מקורות פרנסה, בתי ספר, שירותי בריאות וכו'. א.58 עולים מגיעים למחנה העולים "שער עלייה" שליד חיפה לכל משפחה במעברה היה מקום מגורים נפרד - אוהל, פחון או צריף, וכל משפחה הייתה אמורה לדאוג בעצמה לפרנסתה. עד מהרה התברר שתנאי החיים במעברות היו קשים אף מאלה ששררו במחנות העולים: סדרי הארגון והתשתיות היו לקויים; רוב הרשויות של היישובים שבתחומם הוקמו המעברות הסתייגו מהקמתן ולא שיתפו עימן פעולה; רוב העולים חיו במצוקה, לא מצאו תעסוקה והמשיכו להיות תלויים במוסדות הקליטה; ותנאי המגורים והתברואה היו קשים מנשוא. דרי המעברות חשו מרירות ותחושה שנזנחו. קצב בניית השיכונים לעולים לא הדביק את הצרכים, והעולים התגוררו במעברות זמן ממושך בהרבה מהמתוכנן. א.59 מגורים באוהלים במעברת ראש העין, 1952 א.60 פחונים ששימשו למגורים במעברת הקסטל, 1952
|
|