עמוד:46

במשך כל שנות הגלות, הגעגועים לציון והכמיהה אליה היו חלק בלתי נפרד מחיי העם היהודי. הרצון לחיות בארץ ישראל בא לידי ביטוי באחת הברכות של תפילת שמונה עשרה, שחוברה בימי בית שני ונאמרת מדי יום: ”תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גליתינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו.” קבוצות ויחידים הגיעו לישראל על אף הקשיים ותלאות הדרך - כדי לגור בה, לבקר בה או להיקבר בה. אלה שהחליטו להשתקע בארץ התיישבו בעיקר ב”ארבע ערי הקודש”: ירושלים, חברון, טבריה וצפת. במאה ה19- חל שינוי. תהליכים שונים שהתרחשו אז, וביניהם גילויי אנטישמיות חמורים נגד יהודים וצמיחתן של תנועות לאומיות במקומות שונים בעולם, הביאו להתעוררות הציונות. התנועה הציונית הציגה את ההיילע לארץ ישראל כמעשה הכרחי שמטרתו לגאול את עם ישראל כולו מן הגלות ומן המצוקה של מיעוט נרדף, ולהוביל להקמתה של מדינה יהודית. כך החלה תנועה גדולה של עלייה לישראל, והיא נמשכת - במידה זו או אחרת - עד היום. כמעט 3.5 מיליון יהודים עלו לישראל מאז שנת .1882 רובם עלו לאחר הקמת המדינה. מדינת ישראל מעודדת עלייה וקולטת עולים גם בתקופות של שפל כלכלי או של מתח ביטחוני, והיא תומכת בהם בתעסוקה, בדיור, בחינוך וכדומה. יהודים מכל רחבי העולם מסייעים לישראל בקליטת העולים, בעיקר בעזרת תרומות. לעליות של היהודים לישראל יש השפעה רבה על האוכלוסייה, הכלכלה, החברה והיישובים במדינה. ממדי העלייה לישראל משתנים מתקופה לתקופה. יש תקופות שמספר העולים בהן מועט, ויש תקופות של גלי עלייה - תקופות שבהן מגיעים הרבה מאוד עולים בתוך פרק זמן קצר )א52(. שני גלי העלייה הגדולים ביותר שהגיעו לישראל מאז הקמתה היו בשנות ה50- ובשנות ה90- )א,54 א55(. נביא את סיפוריהם של גלי עלייה אלה, ונדון בהשפעתם על מדינת ישראל ועל אוכלוסייתה. ■ "עלייה": כינוי להגירה של בני העם היהודי מן הגולה לארץ ישראל כדי לחיות בה. ■ "ירידה": כינוי להגירה של אזרח יהודי מן הארץ כדי להשתקע בחו”ל. המושגים ”עלייה” ו”ירידה”, כביטוי להגירה, שאולים ממקורות יהודיים, והם נהוגים רק בעברית ורק לגבי ישראל. ■ הגירה חיצונית: תנועת הגירה של מהגרים החוצים גבולות מדיניים ועוברים ממדינה אחת - מדינת המוצא, למדינה אחרת - מדינת היעד. יש הרבה עולים, אך יש גם יורדים פרק שלישי: שתי עליות והשפעתן על המדינה הביטויים "היילע" ו”הדירי” הם למעשה שני כינויים שאנחנו נוהגים להשתמש בהם כדי לתאר הריגה תינוציח של יהודים - ממדינות חוץ למדינת ישראל, או מישראל למדינות אחרות. הם מבטאים את המשמעות הערכית שאימצה החברה הישראלית להגירת תושבים אליה וממנה, על פי תפיסת חז”ל: ”ארץ ישראל גבוהה מכל ארצות” )זבחים, נ”ד, ע”ב(. ולמה הכוונה? העלייה לישראל נתפסת בעיני רבים כמעשה ציוני ופטריוטי, כ”חזרה הביתה”. לעומת זאת, מי שעוזב את הארץ שלא על מנת לשוב אליה, נתפס כנוטש את המולדת ומכונה בשם ”יורד”. בעשורים האחרונים מגלים סובלנות רבה יותר כלפי הירידה מן הארץ. זאת מתוך הבנה שזכותו של כל אדם לבחור היכן יחיה, והכרה בכך שההגירה היא תופעה הקיימת בכל מדינות העולם. הירידה מישראל הייתה קיימת לאורך כל תקופת היישוב שלפני הקמת המדינה, וכך גם מאז הקמתה ועד היום. ממדיה המדויקים אינם ידועים, וההערכות נעות בין 200,000 ל450,000- איש. חלק ניכר מהמהגרים הם עולים שהגיעו לישראל והתקשו להסתגל לחברה הישראלית ולמציאות הישראלית, ויש ביניהם גם ילידי הארץ )רבים מהם צעירים בני 29-25 שנים(. הגורם העיקרי לירידה הוא הגורם הכלכלי, אבל רבים מהיורדים רואים את מגוריהם בחו”ל כעניין זמני.

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר