|
|
עמוד:11
קיבל את עקרון החלוקה של הארץ בין שתי מדינות, רוב תושביה הערבים התנגדו לו. עם קבלת ההחלטה בעצרת הכללית של האו"ם התלקחו ברחבי ארץ ישראל בין הצדדים התנגשויות אלימות, שהתרחבו למלחמה מיד לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ב15- במאי .1948 ג. הגבולות בעקבות מלחמת העצמאות, 1949 לאחר סיומה של מלחמת העצמאות, במהלך שנת ,1949 חתמה ישראל על הסכמי שביתת נשק עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון - המדינות שהיו מעורבות במלחמה איתה. בהסכמים עם מצרים, ירדן וסוריה נקבע שקו שביתת הנשק הוא גבול זמני והוא יסומן עד שהמחלוקות בין הצדדים ייושבו בהסכמה. רק ההסכם עם לבנון קבע שקו שביתת הנשק יהיה לפי הגבול הבין-לאומי )מ1923-( בין לבנון לארץ ישראל. ■ הגבול בין ישראל למצרים: כמו בקביעת קו הגבול המנדטורי, כך גם כעת נקבע הגבול עם מצרים לאורך תוואי הגבול שנקבע בין הבריטים לעות'מאנים בשנת 1906 )ראו מפה 1(. אך הפעם נעשה שינוי ורצועת עזה הועברה לידי המצרים. ■ הגבול בין ישראל לירדן: נקבע ברובו בידי גורמים צבאיים, שלא התחשבו כמעט בגורמים גאוגרפיים, פיזיים ואנושיים. בעמק הירדן ובערבה - קו הגבול תאם בחלקו את קו הגבול הבין-לאומי שנקבע ב.1922- בשוליים הצפוניים, המערביים והדרומיים של הרי יהודה והשומרון - נקבע קו הגבול לפי מצב הכוחות בשטח, ובהתאם לשיקולים צבאיים, תחבורתיים ופוליטיים. במהלך מלחמת העצמאות כבשה ירדן את אזור יהודה ושומרון והחילה עליו את ריבונותה )צעד שלא קיבל את הסכמת הקהילייה הבין-לאומית(. גם ירושלים חולקה בין ירדן לישראל: חלקה המזרחי של העיר, כולל העיר העתיקה, נותר בידי ירדן, וחלקה המערבי נותר בידי ישראל. ישראל דרשה שליטה על ציר הגבעות ועל עורקי תחבורה חיוניים מטעמי ביטחון )כביש ואדי ערה, למשל(. לפי ההסכם הועברו לשליטת ישראל כפרים ערביים ששכנו סמוך לכביש ואדי ערה, וכן יישובים ערביים גדולים מדרומו )אזור המשולש(, בהם טירה, טייבה, קלנסווה ובאקה אל-ע'רבייה. בתמורה מסרה ישראל לירדן שטחים בדרום הר חברון. קו הגבול, שנקבע לפי שיקולים צבאיים ופוליטיים, גרם לכך שכפרים ערביים רבים הופרדו משדותיהם וממטעיהם, כפרים אחרים )ברטעה, למשל( נחצו לשניים - חלק אחד נותר בצד הירדני, והחלק האחר, כולל מעיין הכפר ורוב השדות, נותר בצד הישראלי. תוואי גבול זה גם ניתק את תושבי הכפרים הערביים שנותרו בצד הירדני ממקורות התעסוקה בפרדסי השרון ובמרכזים העירוניים. חשוב לציין כי בשנים שלאחר מכן, עד מלחמת ששת הימים - ההתיישבות הערבית בצד הירדני של הגבול התמעטה, ותושבים רבים יצאו מהאזור הזה לחפש תעסוקה - חלקם פנה לירדן, וחלקם פנו למדינות במפרץ הפרסי. בצד הישראלי של קו הגבול, לעומת זאת, הוקמו בין 1948 ל1967- כ40- יישובים יהודיים חדשים, בחבלי התיישבות מתוכננים. קו הגבול הזה, שנמשך לאורך השוליים של אזור יהודה ושומרון, נחשב לקו גבול זמני וכונה בשם "הקו הירוק", שכן הוא הודפס על גבי המפות הישראליות הרשמיות בצבע ירוק. ■ הגבול בין ישראל לסוריה: הגבול הושתת בחלקו על הגבול הבין-לאומי מ,1923- ובחלקו על קווי הפסקת האש. במקומות מסוימים, שבהם קו שביתת הנשק לא חפף את הגבול הבין-לאומי, נקבעו םיחטש םיזרופמ עד להסדר בין הצדדים. קביעה זאת הייתה לסלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים, והובילה למאבקי כוח על השליטה בהם עד לפרוץ מלחמת ששת הימים. עיקר מאבקי הכוח התרחשו סביב חלקה הדרום- מזרחי של הכינרת, חופה הצפון-מזרחי, אזור שפך נהר הירדן ואזור עמק החולה. שטח מפורז: שטח שעליו הוסכם בהסדר בין מדינות כי המדינה האוחזת בריבונות עליו אינה רשאית להציב בו כוחות צבא. א. ציינו שני יתרונות של גבול "הקו הירוק" בהשוואה לגבולות "תכנית החלוקה". ב. אילו ק שיים יצר גבול זה לפני החברה הישראלית? .6 גבולות שביתת הנשק, 1949
|
|