|
|
עמוד:191
משה משכים קום כל יום לעבודת הגינה. התינוקת מתכוננת לזרוק את הצעצוע. במשפטים האלה הנשוא הוא שתי מילים - שילוב של פועל ושם פועל המצטרפים יחד לנשוא אחד: יכול להתאמץ, משכים קום, נוהג להתהדר. צורה מורחבת זו של נשוא נקראת נשוא מורחב. בכל הדוגמות מדובר בפעולה אחת בלבד: יכול להתאמץ = תתאמץ, הגביה עוף = עף גבוה, משכים קום = קם השכם, מצליח לרגש = מרגש בהצלחה, וכן הלאה. הפעולה אינה: יכול, הגביה, משכים, מצליח. ב. ניבים: המלצר הזה לא מוצא את הידיים ואת הרגליים. בילדותה מתה עליה אמה. החברה יצאה בשן ועין מן העסקה. הילדה הרעישה עולמות בכלי המשחק שלה. יואב הלבין את פני חברו ברבים. כל תלמידי עירוני י"ד לקחו חלק בניקוי חוף הים. השחקן הידוע הידרדר לפשע. במשפטים אלה הנשואים הם ניבים, כלומר, ביטויים שהם יחידות שלמות של משמעות, שלא ניתן לפרקן. למשל: לא מוצא את הידיים ואת הרגליים פירושו - לא מסתדר, מבולבל. אמו מתה עליו כלומר, נפטרה; יצאה בשן ועין - יצאה בקושי, בהפסד; הרעיש עולמות - הרעיש מאוד; הלבין את פני חברו ברבים - בייש אותו; לקחו חלק - השתתפו, הידרדר לפשע - נעשה פושע. ניבים נמצאים בכל שכבות הלשון - בלשון הגבוהה וגם בסלנג כמו - עבד עליו, שבר את הראש. צירוף פועלי שהוא ניב, נחשב לנשוא מורחב, ולא מנתחים את מרכיביו בנפרד. ג. צמדי פעלים כמו: חזר ואמר, מיהר ועלה, שב והופיע, המשיך והסביר. צמדי הפעלים האלה נחשבים לנשוא מורחב כיוון שהם מייצגים פעולה אחת: חזר ואמר - אמר שנית, מיהר ועלה - עלה מהר. טיפים - זיהוי הנשוא במשפט ■ מחפשים פועל במשפט. אם יש פועל נטוי )בעבר, בהווה, בעתיד או בציווי(, זהו הנשוא. אחרי שמזהים את הנשוא, אפשר לזהות את כל החלקים האחרים שבמשפט. ■ נשוא מורחב הוא פועל שיש בו יותר ממילה אחת. לעתים הוא צירוף של פועל ושם פועל כמו: אני כבר יכול ללכת? ולעתים ניב - הקהל יצא מכליו למראה השחקנים, ולעתים שני פעלים המורים על פעולה אחת - הוא חזר ואמר. במקרים אלה הצירוף כולו אינו ניתן לפירוק, הוא מציין פעולה אחת, ולכן הצירוף כולו הוא הפועל, כלומר - הנשוא.
|
|