עמוד:94

מקצת ה"תוספות" נצמדות אל סופו של שם העצם: כינויי השייכות - ביתו, ביתי, אחי, קבוצתו. ה ה י י ד ו ע ה' היידוע היא ה' העומדת בראש מילים, כמו למשל: הצבע, העבודה, הרעיון. את ה' היידוע מוסיפים אל שם העצם כאשר הוא מציין דבר ידוע. למשל: ילד - הוא ילד כלשהו, אבל הילד - הוא ילד ידוע, מסוים, מוכר. בכל"מ האותיות הכתובות בראשי המילים: בכביש, כנחש, למגרש, מהחלון - נקראות "אותיות בכל"מ". אלה הן מילות יחס המתחברות לשם העצם. הן מקבילות במשמעותן למילות יחס אחרות: כ' מקבילה במשמעותה ל"כמו" )רץ כאיילה = רץ כמו איילה(, ו-מ' מקבילה ל"מן" )חזרתי מהעבודה = חזרתי מן העבודה(. כל מילות היחס )בכל"מ והאחרות( באות לפני שמות העצם, והן מציינות את היחס בין שם העצם לבין מילים אחרות במשפט, ולרוב בין הפועל לבין שם העצם. דוגמה: הילדים פחדו מהכלב; ההורים טיפלו בילדים. כינויי שייכות וצירופי "של" את משמעות השייכות אפשר לבטא בעברית בדרכים שונות. אחת הדרכים היא הבעת השייכות בצורה של כינוי המחובר אל סופו של שם העצם. למשל: ביתו )הבית שלו(, אחי )האח שלי(, בובתה )הבובה שלה(, תלמידינו )התלמידים שלנו(. כינויים אלה נקראים "כינויי השייכות" )או "כינויי קניין"( משום שהם מראים על שייכות למישהו או למשהו. דרך נוספת לבטא שייכות בעברית היא באמצעות הוספת המילה "של". בקטע שקראתם נמצאים צירופים כמו - הרחוב שלי, הרחוב של גדי, קבוצתו של גדי, הקבוצה שלי. כל אלה הם צירופי "של". המילה "של" בצירופיה השונים אף היא מביעה שייכות. היא מצטרפת רק לשמות עצם, ולכן היא עשויה לשמש סימן המסייע לזיהוי שם עצם. כינויי השייכות וצירופי "של" הם הסימן המובהק ביותר שניתן להכיר לפיו את שם העצם. סמיכות קיימת בעברית דרך נוספת לבטא שייכות - באמצעות צורת הסמיכות: תנועת המכוניות )התנועה של המכוניות(, מגרש השדים )המגרש של השדים(. צירופים אלה ואחרים, כמו: עיני הילד, פרות הארנבת, ילקוט התלמידה, תיקי המנהל - הם צירופי סמיכות. צירופים אלה נקראים "סמיכות" מפני ששני שמות העצם "סמוכים" וקשורים זה לזה. שני שמות העצם בסמיכות נקראים "נסמך" ו"סומך".

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר