|
|
עמוד:27
צורני הזמן בפועל לצורני הזמן בפועל יש קווים אופייניים. ע ב ר ה ו ו ה ע ת י ד סופיות ת' תחילית מ' תחיליות אית"נ לצורות העבר יש רק התחילית מ' מציינת את זמן זמן העתיד מצוין בעיקר סופיות נטייה: קפצתי, ההווה. רוב הפעלים בהווה על-ידי תחיליות. אקפץ, קפצתם, קפצנו. מתחילים בעיצור מ': מדבר, נקפץ, תקפץ, יקפץ. אין פועל העיצור הנפוץ ביותר מנותחים, מקשיבה, בעתיד ללא תחילית נטייה. בסופיות העבר הוא ת'. מוסתרת, מתלבשות. את תחיליות העתיד נוהגים לכנות "תחיליות אית"ן". צורני הנטייה בפועל מביעים זמן, אך לעתים קרובות הם מביעים עוד משמעויות, כמו מין ומספר. למשל, מתרגלים - התחילית מ' מורה על זמן הווה והסופית ‘ים מורה על מין זכר, ועל מספר רבים. קפצתם - הסיומת תם מורה על זמן העבר וגם על רבים-זכר, וגם על גוף שני )נוכחים(. בפועל נתרגל - התחילית נ' מורה לא רק על זמן עתיד, אלא לפיה אנו יודעים גם שמדובר בגוף ראשון, רבים - אנחנו. הגוף בפועל בכל פועל )חוץ מפעלים בזמן הווה( מובע גוף כלשהו. למשל, כשאומרים ידענו - ברור שהמדובר ב"אנחנו", כשאומרים הגעת - ברור שמדובר ב"את", וכשאומרים יגיע מדובר כמובן ב"הוא". אלה הם שמות הגופים: גוף ראשון: אני - מדבר, אנחנו - מדברים. גוף שני: אתה - נוכח, את - נוכחת, אתם - נוכחים, אתן - נוכחות. גוף שלישי: הוא - נסתר, היא - נסתרת, הם - נסתרים, הן - נסתרות. אפשר להטות את הפועל לפי הגופים השונים ולא רק לפי הזמנים השונים, למשל: אני )מדבר( - שרקתי, אתה )נוכח( - שרקת, הוא )נסתר( - שרק, אנחנו )מדברים( - שרקנו, וכן הלאה. בהווה אין סימן לגופים השונים. בעבר נאמר: אני הלכתי, אתה הלכת, הוא הלך, והפועל משתנה בהתאם לגוף; אבל בהווה הפועל הולך יתאים לשלושה גופים: אני הולך, אתה הולך, הוא הולך. בעתיד נאמר: אנחנו נזכיר, אתם תזכירו, הם יזכירו. אבל בהווה פועל אחד מתאים לשלושת הגופים: מזכירים. הדבר קשור למעמדו המיוחד של הפועל בהווה, כלומר ה"בינוני". הגופים בזמן הווה מכונים: יחיד, יחידה, רבים, רבות.
|
|