עמוד:82

תפילות השנה וברכותיה ימים" [ויקרא כג, מב]. הישיבה בסוכה מביאה לתודעת האדם את ההליכה במדבר ארבעים שנה, בלא ישוב ובלא נחלה, ומחדדת בו את הכרת הטובה לה' שהושיבו בנחלתו ונתן לו מיבולה. כן צריך האדם לקחת מן היבול הצומח באותה עת ["פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" [שם, פסוק מ] ולהניפו לפני הקב"ה - בכל שבעת ימי החג - כדי להביע לו בדרך זו את תודתו. החג הראשון של סוכות מתייחד בבית הכנסת בקריאות משלו בתורה ובתפילות המיוחדות לו [והן מצויות במחזור מיוחד ליום זה]. כן נוטלים ביום זה [אם אינו שבת] את הלולב בפעם הראשונה. ועוד נאמרים בו, כמו בשאר ימי הסוכות, מזמורי ההלל ואף פיוטים מיוחדים הקרויים "הושענות" [על שם המילה "הושענא" החוזרת כמעט בסוף כל טור שבהם], פיוטים המבקשים את ישועת האלהים. בבית מתבטא החג בישיבה בסוכה, בהוספת "יעלה ויבוא" בברכת המזון [ראה עמ' 180] ובנטילת לולב בידי מי שלא עשה כן בבית הכנסת. עירובי תחומין, חצרות ותבשילין: ראה עמ' 143. הדלקת נרות בערב חג הסוכות את פני החג מקבלים בהדלקת נרות. מצוה זו נמסרה לעקרת הבית, אך בהעדרה מדליק את הנרות בעלה או אחד מבני הבית האחרים. נהוג להדליק שני נרות [ויש הנוהגים להדליק מספר נרות כמספר בני הבית. יש אף הנוהגים שכל אחת מבנות הבית מדליקה לעצמה נר אחד או שניים, בברכה או בלא ברכה, והמנהגים בעניין זה רבים]. לא נקבע זמן מוגדר להדלקת נרות בערב סוכות. אבל אם ערב החג הוא גם ערב שבת - יש להדליקם כחצי שעה לפני שקיעת השמש. בשאר המקרים נוהגים להדליק את הנרות לפני כניסת החג או [על ידי העברת אש מנר שהודלק קודם לחג] אחרי כניסתו, סמוך לסעודה. בדרך כלל האשה מברכת על הדלקת הנרות ואחר כך מדליקה אותם. אבל אם ערב חג הוא גם ערב שבת, מבעירה האשה את האש בנרות תחילה, מכסה את עיניה בידיה, מברכת ופוקחת את עיניה כדי להביט בנרות. וזה נוסח הברכה: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של [בשבת אומרים: שבת ושל] יום טוב. ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. הדלקת נרות: ראה עמ' .144

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר