|
|
עמוד:234
תפילות היום וברכותיו הארוחה וברכותיה נטילת ידיים לפני אכילת לחם וברכת "המוציא" לפני אכילת לחם לסוגיו נוטלים ידיים ומברכים קודם לניגובן: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. לפני אכילת הלחם מברכים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. ברכת המזון ליום חול לאחר ארוחה שאוכלים בה לחם מברכים את ברכת המזון. במרבית ימות החול יש הנוהגים לומר מזמור זה לפני ברכת המזון: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, בזכרנו את ציון: על תהלים קלז ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה, שירו לנו משיר ציון: איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר: אם אשכחך ירושלם, תשכח ימיני: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי: זכר יהוה לבני אדום את יום 0 ערבים: ערבי נחל. שאלונו: ביקשו מאתנו [לשיר]. ותוללינו שמחה: ושובינו [ביקשו מאתנו לשיר שירי] שמחה. תשכח ימיני: יד ימין המבטאת חוזק תיבש ותאבד את כוחה. תדבק לשוני לחכי: כושר הדיבור ילקח ממני. על ראש שמחתי: בתחילת כל שמחה שאערוך אזכור את ירושלים. יום ירושלם: יום נפילת העיר. נטילת ידיים ו"המוציא": לדיון והסבר ראה עמ' .153 על נהרות בבל: מזמור זה מתאר את רגשות הגולים היושבים בבבל בזוכרם את חורבן ירושלים, והוא כולל גם שבועה לזכור את ירושלים ובקשה לנקמה מן האויב. הוא נאמר לפני ברכת המזון במרבית ימי החול, ועדות לכך רק מאז ימי הביניים. כמה מן הפוסקים טוענים שבאמירת המזמור יוצא האדם גם ידי חובת אמירת דברי תורה בארוחה [ראה אבות ג, ג, שם מגנים "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה"]. באמירת מזמור זה ממלאים גם את התביעה - שיסודה במזמור עצמו - לזכור את ירושלים בכל ארוע שיש בו מן השמחה.
|
|