|
|
עמוד:232
תפילות היום וברכותיו של הפרות הללו, הרי הם מעשר ראשון. אותו האחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון הרי הוא תרומת מעשר. עוד תשעה חלקים כאלה בצד התחתון של הפרות הרי הם מעשר שני. ואם הם חיבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני. עוטפים את התרומות והמעשרות ומשליכים אותם בדרך מכובדת או קוברים אותם. כאשר הפירות או הירקות חייבים בוודאות במעשר שני, מייחדים לצורך זה מטבע כלשהו, ואומרים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון מעשר שני. מעשר שני זה, הוא וחמשו, הרי הוא מחלל על פרוטה אחת מן המטבע שיחדתי לפדיון מעשר שני. כאשר יש ספק אם הופרשו תרומות ומעשרות מן היבול [ויבול כזה קרוי בשם "דמאי"], מפרישים אותם רק באמירת הקטע "מה שהוא יותר" וכו'. כמוהו וכו': תשעה אחוזים מן הפירות או הירקות, המצויים עדיין בערימה [ונקבע מקומם באופן סמלי בחלקה העליון]. מעשר ראשון: עשירית מן היבול, שבעל היבול נצטווה לתת ללוי [במדבר יח, כא-כד]. אותו האחד ממאה: האחוז שהופרש [והוא כבר נעשה בינתיים לחלק מן המעשר הראשון]. תרומת מעשר: עשירית מן המעשר שקיבל הלוי, ושהיה עליו לתת לכהן [במדבר יח, כה-לב]. עוד תשעה חלקים: שהם עשירית מכלל מה שנותר בערימה לאחר שהופרש ממנה המעשר. מעשר שני: עשירית מן היבול שנצטווה בעל הפירות להביא לירושלים ולאכול שם לפני ה' בשמחה [דברים יד, כב-כז]. בשש השנים שבין שנת שמיטה לחברתה נוהגת מצווה זו בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית. מעשר עני: עשירית מן היבול שנצטווה בעל הפירות לתת לעניים בשנה השלישית והשישית לשמיטה [שם, כח-כט]. 0 פדיון: נתינת דבר [במקרה שלנו כסף] תמורת דבר אחר. וחמשו: עוד חמישית מערכו של המעשר. מחלל: נעשה חולין, יוצא מחזקת קדושה ומותר באכילה [ומי שפודה מעשר שני חייב להוסיף עוד חמישית מערכו.] מעשר שני: בארבע מתוך שש השנים שבין שמיטה לשמיטה הביאו בתקופת המקדש מעשר מן היבול [או את תמורתו] לירושלים, ואכלו אותו שם בשמחה. משחרב המקדש נהגו לפדות את המעשר הזה במטבע בעלת ערך נמוך, "שוה פרוטה". כיום נוהגים לייחד לשם כך מטבע בעלת ערך ניכר, כאשר כל פדיון הנעשה עליה נחשב כאילו הוא מוריד פרוטה מערכה, עד שהיא מאבדת באופן סמלי את ערכה ואז היא נזרקת, או שמחללים אותה על מטבע אחרת השווה פרוטה.
|
|