|
|
עמוד:231
תפילות היום וברכותיו המזון ומה שסביב לו התקנת המזון הפרשת תרומות ומעשרות לוקחים קצת יותר מאחוז אחד מן הפירות או הירקות, מבדילים אותם מן השאר, ומברכים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומות ומעשרות. וממשיכים ואומרים: מה שהוא יותר מאחד ממאה מן הכל שיש כאן, הרי הוא תרומה גדולה בצפונו. והאחד ממאה שנשאר כאן עם תשעה חלקים כמוהו, בצד העליון 0 להפריש: להבדיל, להניח בצד. יותר מאחד ממאה: אותו חלק אשר נלקח מן היבול והוא יותר מאחוז אחד. תרומה גדולה: כמות כלשהי שנצטווה בעל היבול לתת לכהן [דברים יח, ג-ה]. בצפונו: בפינה כלשהי של החלק המופרש [ונבחר לשם כך באופן סמלי החלק שבצפון]. והאחד ממאה שנשאר כאן: האחוז שהופרש. תשעה חלקים תרומות ומעשרות: מצוות רבות של התורה עניינן בארץ ישראל ובגידוליה, והן "מצוות התלויות בארץ" [ואינן נוהגות בחו"ל]. במקומות שונים מצוה התורה לתת חלקים מן היבול לכהן וללוי או להביאם לירושלים ולאכול אותם שם [ובשנים מסוימות לתת אותם לעני]. הכהנים והלויים זכו בכך משום שאין להם נחלה בארץ והם משרתים בקודש בשם הציבור כולו. חז"ל קבעו שמצוות אלה נוהגות ב"כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ" [משנה מעשרות א, א], כלומר: מה שהוא מאכל האדם [ולא בהמה], שאיננו הפקר ושהוא צומח מן האדמה. משחרב המקדש, וייחוסם של הכהנים והלויים כבר אינו בטוח, נקבע שמעשר ראשון מותר באכילה לאחר שיפרישו ממנו חלק כלשהו ["תרומת מעשר"]. כך גם מעשר שני, שאפשר לפדות אותו בכסף, ואז לאכול אותו. טכס הפרשת תרומות ומעשרות כולל לפיכך את כל סוגי התרומות והמעשרות שנהגו בזמנו, והוא בא לאפשר בימינו שימוש ביבול. התוצרת החקלאית שלא הופרשו ממנה מעשרות קרויה בשם "טבל" והיא אסורה בכל שימוש שהוא. בימינו רוב הפירות והירקות שבחנויות ובשווקים הם בחזקת תוצרת חקלאית שהופרשו ממנה תרומות ומעשרות. הברכה על הפרשת המעשרות ידועה מן התוספתא [ברכות ו, יד].
|
|