|
|
עמוד:226
תפילות היום וברכותיו לאחר יציאה מבית הכסא, נוטלים את הידיים ומברכים: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם, או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקים ולעמד לפניך אפלו שעה אחת. ברוך אתה יהוה, רופא כל בשר ומפליא לעשות. ואומרים: אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא. כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה [מודה] אני לפניך, יהוה אלהי ואלהי אבותי, 0 נקבים: אברים הפתוחים אל החוץ, כגון הפה או אברי ההפרשה. חלולים: אברים סגורים ובתוכם חלל, כגון הלב או הקיבה. כסא כבודך: הזכרת ה' על ידי ציון כס מלכותו [ויסודו של הביטוי בירמיה יד, כא]. מפליא לעשות: הפלא שביצירת גוף האדם כצורתו וכמיבנהו. 0 טהורה היא: מעצם בריאתה [ואין כל חטא קדום הרובץ עליה]. נפחתה בי: הכנסת אותה אל גופי ["ויפח באפיו נשמת חיים" [בראשית ב, ז[]. לטלה: לקחתה ביום המיתה [אך יש המפרשים על שנת כל לילה ולילה]. לעתיד לבוא: עם תחיית המתים [ויש מפרשים על היקיצה בכל בוקר]. רבון כל המעשים: אדון על כל מה שיצר. אשר יצר: מקור הברכה - בשינויים קלים - בתלמוד הבבלי [ברכות, שם], והיא נאמרת לאחר כל יציאה מבית הכסא. גוף האדם ותיפקודו הנכון נתפסים אף הם כביטוי לחסד ה'. החתימה ["רופא כל בשר"] מדגישה את המימד האוניברסאלי של הקיום האנושי. אלהי נשמה: יסוד הברכה בתלמוד הבבלי [ברכות, שם], שם היא נזכרת כברכה הראשונה שאומר אדם כשהוא מקיץ משנתו. הופעתה בסידור לאחר ברכת "אשר יצר" קושרת בין הגוף לנשמה, ורואה בשניהם גם יחד ביטוי לחסד ה' עם האדם. יתרה מכך: תיפקודו הראוי של הגוף האנושי הוא הבסיס לחיים רוחניים מלאים.
|
|