|
|
עמוד:215
תפילות השבת וברכותיה זמירות לסעודת מלוה מלכה במוצאי יום מנוחה במוצאי יום מנוחה, קרא ישע לעם נדבה, המצא לעמך רוחה, אל דגול מרבבה, שלח תשבי לנאנחה, יהי השבוע הבא, ונס יגון ואנחה. לישועה ולרוחה. יאתה לך צורי, בת ציון השכולה, לקבץ עם מפזרי, אשר היא היום געולה, מיד גוי אכזרי, מהרה תהיה בעולה, אשר כרה לי שוחה. באם הבנים שמחה. עת דודים תעורר אל, מעינות אזי יזובון, למלט עם אשר שואל, ופדויי ה' ישובון, ראות טובך בבא גואל, ומי ישע ישאבון, לשה פזורה נדחה. והצרה נשכחה. 0 המצא: תן. תשבי: אליהו הנביא [מלכים-א יז, א]. נאנחה: האומה הנאנחת מסבלות הגלות. יאתה: ראוי, הולם. עם מפזרי: העם המפוזר בין האומות. כרה לי שוחה: חפר בור כדי להפילני בו. עת דודים: שעת אהבה ורצון [בין ה' וכנסת ישראל]. שה פזורה נדחה: כינוי לעם ישראל [בעקבות ירמיה נ, יז]. עם נדבה: עם נדיב. געולה: בזויה ושפלה. בעולה: אשת איש [והוא תיאור פיוטי של מצבה של כנסת ישראל לאחר שה' יחזירנה אליו]. מעינות ... יזובון: יזרמו מים במעיינות הישועה. זמירות: ראה עמ' .154 במוצאי יום מנוחה: הפיוט מצוי כבר במחזור ויטרי שנערך במאה הי"א והוא נכתב בידי "יעקב מנוי", אשר שמו מצוי באקרוסטיכון שבראשי הבתים, מן הבית השני והלאה.
|
|