|
|
עמוד:150
תפילות השבת וברכותיה עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון: פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה: צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל: קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה: רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כלנה: שקר החן והבל היפי, אשה יראת יהוה היא תתהלל: תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה: ויש המוסיפים ואומרים: תרגום: אתקינו סעודתא דמהימנותא הכינו את סעודת האמונה שלמתא, חדותא דמלכא קדישא. השלמה, שמחת המלך הקדוש. אתקינו סעודתא דמלכא. הכינו את סעודת המלך. דא היא סעודתא דחקל תפוחין זו היא הסעודה של שדה תפוחים קדישין, וזעיר אנפין ועתיקא קדישא קדושים, וזעיר אנפין ועתיק יומין הקדוש אתין לסעדא בהדה. באים לסעוד עמו. ותשחק ליום אחרון: יום המות איננו מפחיד אותה ואיננו מרפה את ידיה. ויאשרוה: שיבחוה והיללוה. תנו לה מפרי ידיה: ספרו [בשבחה] כראוי לה. אתקינו סעודתא: פתיחה והזמנה [בשינויים קלים] לכל שלוש סעודות השבת. הקטע [שמקורו בלשונות שונים בספר הזוהר, שמות, דף פח] עמוס בסמלים קבליים, ועיקרו מיפגש בין השכינה [המכונה "שדה תפוחים קדושים"] ובין כוחות אחרים של עולם הספירות [המכונים כאן "המלך", "זעיר אנפין" [=מי שפניו קטנות] ו"עתיק יומין" [=זקן[]. ליל שבת, על פי מחשבת הקבלה, הוא זמן התגלותה המובהק של השכינה.
|
|