|
|
עמוד:149
תפילות השבת וברכותיה ונוהגים שכל המסובים שרים יחדיו: אשת חיל מי ימצא, ורחק מפנינים מכרה: משלי לא, י-לא בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר: גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה: דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה: היתה כאflניות סוחר, ממרחק תביא לחמה: ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה: זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם: חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועתיה: טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה: ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך: כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון: לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבש שנים: מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה: נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ: סדין עשתה ותמכר, וחגור נתנה לכנעני: 0 ורחק מפנינים מכרה: ערכה רב מאוד. שלל: כל טוב, אוצר. גמלתהו: עשתה עמו. דרשה: ביקשה וחיפשה. בחפץ כפיה: בכפיים חפצות, ברצון. טרף: מזון. וחק: לחם חוק, מנת האוכל היומית. זממה: תכננה לרכוש. טעמה כי טוב סחרה: הבינה כי טובים הנכסים שברכושה. כישור: כלי לטוייה [וכן: פלך]. תמכו: אחזו. משלג: מצינת השלג. שנים: בגדי שני, צמר אדום משובח. שש: בד משובח. כנעני: סוחר. אשת חיל: קטע מקראי זה נכלל בסידור מאז המאה הי"ז. את אמירתו בליל שבת מפרשים כמכוונת כנגד השבת, כנגד התורה, או כנגד השכינה, היא ספירת מלכות בתורתם של המקובלים. עם זאת, רבים כיום מבינים אותו כשיר הלל ותודה ששרים בני המשפחה לכבוד בעלת הבית על עשייתה בכל ימות השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.
|
|