|
|
עמוד:148
תפילות השבת וברכותיה מכבדים בעיניך ובעיני כל רואינו, כי אתה הוא מלך הכבוד, כי לך נאה, כי לך יאה. אנא, מלך מלכי המלכים, צוה למלאכיך, מלאכי השרת, משרתי עליון, שיפקדוני ברחמים ויברכוני בבואם לביתי ביום קדשנו, כי הדלקתי נרותי והצעתי מטתי והחלפתי שמלותי לכבוד יום השבת ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך, שתעביר אנחתי, ואעיד אשר בראת בששה ימים כל היצור, ואשנה ואשלש עוד להעיד על כוסי בתוך שמחתי, כאשר צויתני לזכרו ולהתענג ביתר נשמתי אשר נתת בי. בו אשבת כאשר צויתני לשרתך, וכן אגיד גדלתך ברנה, ושויתי יהוה לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאflלני לעורר לבי לאהבתך, ואז אשמר פקודיך וחקיך בלי עצב ואתפלל כדת כראוי וכנכון. מלאכי השלום, בואכם לשלום, ברכוני לשלום, ואמרו ברוך לשלחני הערוך, וצאתכם לשלום מעתה ועד עולם, אמן סלה. כי לך נאה: אותך ראוי לכבד ולעבוד. לביתך: בית הכנסת. ואעיד וכו': על ידי אמירת פרשת "ויכולו השמים והארץ... ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" [בראשית ב]. פרשה זו נאמרת בתפילת העמידה בלחש בליל שבת. היצור: מעשה הבריאה. ואשנה ואשלש: ואחזור ואעיד על בריאת העולם בידי ה' על ידי אמירת "ויכולו" בידי הציבור אחרי התפילה בלחש, וכן פעם שלישית באמירת "ויכולו" בקידוש על היין בבית [להלן עמ' 151]. ביתר נשמתי: בנשמה היתרה שבי, רמז למסורת על הנשמה היתרה שיש לאדם ביום השבת [תלמוד בבלי, ביצה טז ע"א]. ושויתי: העמדתי לנגד עיניי. כדת: כחוק, כראוי.
|
|