|
|
עמוד:144
תפילות השבת וברכותיה הדלקת נרות בערב שבת את פני השבת מקבלים בהדלקת נרות. מצוה זו נמסרה לעקרת הבית, אך בהעדרה מדליק את הנרות אישה או אחד מבני הבית האחרים. זמן הדלקת הנרות מתפרסם ברבים והוא, על פי מנהג המקום, בין עשרים לארבעים דקות לפני שקיעת השמש. נהוג להדליק שני נרות [ויש הנוהגים להדליק מספר נרות כמספר בני הבית. יש אף הנוהגים שכל אחת מבנות הבית מדליקה לעצמה נר אחד או שניים, בברכה או בלא ברכה, והמנהגים בעניין זה רבים]. לאחר שהאשה מבעירה את האש בנרות, היא מכסה את עיניה בידיה, מברכת, ופוקחת את עיניה כדי להביט בנרות. וזו לשון הברכה: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת. [הדלקת נרות בערב שבת שהוא גם ערב חג: ראה לעיל בפרק על תפילות השנה וברכותיה] תפילה לאשה לאחר הדלקת הנרות יש הנוהגות להוסיף ולומר תחינה זו: יהי רצון מלפניך, יהוה אלהי אלהי ישראל, שתחונן אותי [ואת אישי] ואת כל קרובי, ותתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים, ותזכרנו בזכרון טובה וברכה, ותפקדנו בפקדת ישועה ורחמים, ותשכן שכינתך 0 שתחונן וכו': שתשפיע עלינו חן וחסד. ארוכים: בריאים. תפקדנו: ותזכרנו. הדלקת נרות: מצוה זו לא נזכרה בתורה, אך היא ידועה כבר למשנה [שבת ב, א-ו]. נוסח הברכה על הדלקת הנר מצוי רק בספרות הגאונים. בהדלקת הנר - וליתר דיוק: באמירת הברכה על ההדלקה - מקבלת האשה על עצמה את יום השבת. וכיוון שאסור להבעיר אש ביום השבת, אין היא יכולה לומר ברכה זו לפני הדלקת הנר [כדרך שמברכים על כל מצוה קודם לעשייתה!]. לכן נהוג שהאשה מביטה בנרות רק לאחר שבירכה, כך שלכאורה אמרה את הברכה לפני הדלקתם. כיוון ששעת הדלקת נרות נתפסת כשעת חסד מיוחדת, נוהגות נשים רבות לתרום לפני ההדלקה סכום קטן לקופת צדקה או לומר תחינות מיוחדות, כגון זו המובאת להלן.
|
|