|
|
עמוד:138
תפילות השנה וברכותיה ט"ו באב "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן ... וחולות [מרקדות] בכרמים" [משנה תענית ד, ח]. "מי שאין לו אשה נפנה לשם. היפהפיות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. המיוחסות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה, שאין האשה אלא לבנים. הבינוניות והעניות והמכוערות שבהן היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים" [תלמוד בבלי תענית לא ע"א]. חמישה עשר באב הוא חג טבע מזמן הבית השני. ביום זה נסגרת מחצית השנה שראשיתה בט"ו בשבט. מט"ו בשבט עד ט"ו באב גובר והולך כוחה של החמה, ומט"ו באב ועד ט"ו בשבט הוא הולך ונחלש. ביום זה גם החלו בבציר הענבים. חגיגות הבציר לוו בשמחה. לפי המסופר במסכת תענית שבמשנה היו בנות ישראל יוצאות ביום זה ורוקדות בכרמים. וכל בחור רווק הלך לשם כדי לבחור לו אשה כלבבו. לפי המסורת [תלמוד בבלי תענית ל ע"ב - לא ע"א וירושלמי תענית ד, ט [סט ע"ג] חלו ביום זה אירועים היסטוריים שונים, אשר הוסיפו לשמחה שבו ולחגיגיותו, כגון שביום זה הסתיימו ארבעים שנות הנדודים שבהם מתו בני דור המדבר, או שהותר ביום זה לקבור את הרוגי ביתר, לאחר שהרומאים אסרו לקברם וגרמו כך לחילול כבוד המת. לפי מסורת אחרת הותר ביום זה לשבט בנימין להתחתן עם שאר השבטים, לאחר שהוחרם בעקבות מעשה פילגש בגבעה [כמסופר בשופטים כא, טו-כד]. מסורת אחרת קובעת, שביום זה התירו לאנשים משבטי ישראל השונים להינשא זה לזה, ולא חששו עוד להעברת נחלה משבט לשבט [כאשר בת יורשת את נחלת אביה ומעבירה אותה בנישואין לבן שבט אחר]. שני ההסברים האחרונים מצטרפים לאופיו של ט"ו באב כיום של נישואים ואהבה. בשנים האחרונות הולך ט"ו באב וכובש לעצמו מעמד של יום המוקדש לפעילויות חברתיות הקשורות לנושא האהבה והנישואין, כגון חתונות, כינוסי מחולות, פסטיבלי זמר ועוד. שמחת ט"ו באב הותירה את רושמה על כמה ממנהגי בית הכנסת. אין מתענים ואין מספידים ביום זה.
|
|