|
|
עמוד:136
תפילות השנה וברכותיה סעודה מפסקת בערב תשעה באב בשעות אחר הצהרים המאוחרות סועדים את הסעודה שלפני הצום ומסיימים אותה לפני שקיעת החמה. בסעודה זו לא אוכלים מאכלים רבים, בעיקר לא בשר ויין, ויש המקפידים לאכול תבשיל אחד בלבד או מאכלים כגון עדשים, כעכים וביצים [מאכלים שצורתם עגולה המסמלים את האבלות שהיא כגלגל חוזר בעולם]. יש הנוהגים לטבול את הפת באפר. ברכת המזון בסעודה זו היא כביום חול. קינות בשם זה מכונים פיוטי אבל שחוברו בתקופות שונות על ידי פייטנים שונים, פיוטים הנאמרים בימי תענית ובעיקר בתשעה באב, בלחן נוגה מיוחד. במרוצת הימים נוספו לקינות שנתחברו לתשעה באב קינות שעסקו ברדיפות ובשמדות אחרים, כגון קינה על עשרת הרוגי מלכות לאחר מרד בר כוכבא, על גזרות תתנ"ו [מסעי הצלב] ועל גירוש ספרד, ובימינו יש האומרים גם קינות לזכר חללי השואה. להלן מובאת אחת מן הקינות, לשם הדגמת הנושאים והצורות המשמשים בסוג ספרותי זה. זכר יהוה מה היה לנו. אוי / הביטה וראה את חרפתנו. אוי מה היה לנו [Ωאמה"ל] נחלתנו נהפכה לזרים. אוי / בתינו לנכרים. אמה"ל יתומים היינו ואין אב. אוי / ואמותינו מקוננות בחדש אב. אמה"ל מימינו בכסף שתינו. אוי / כי נסוך המים בזינו. אמה"ל על צוארנו נרדפנו. אוי / כי שנאת חנם רדפנו. אמה"ל 0 נהפכה לזרים: עברה לידיהם של זרים. מימינו בכסף שתינו: נאלצנו לשלם לזרים שישבו על אדמותינו בעד המים שהיו בבורותינו. נסוך המים: יציקת מים על גבי המזבח בשעת הקרבת התמיד של שחרית, בשבעת ימי החג [משנה סוכה ד, א]. זכר ה': מחברה של קינה זו לא ידוע, והיא עוקבת אחר פסוקי הקינה החמישית במגילת איכה [פרק ה], תוך שהיא מרחיבה ומוסיפה חטאים שונים המסבירים את זוועות החורבן על פי העקרון של מידה כנגד מידה. כל אחד מטורי הקינה, ששתי צלעיותיו חורזות זו עם זו, מסתיים במשפט החוזר "אוי מה היה לנו".
|
|