|
|
עמוד:99
תפילות השנה וברכותיה רעות שבעה נפשי ביגון כחי כלה, חיי מררו בקשי בשעבוד מלכות עגלה, ובידו הגדולה הוציא את הסגלה, חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן מצולה. דביר קדשו הביאני וגם שם לא שקטתי, ובא נוגש והגלני כי זרים עבדתי, ויין רעל מסכתי כמעט שעברתי, קץ בבל ז \בבל לקץ שבעים נושעתי. כרת קומת ברוש בקש אגגי בן המדתא, ונהיתה לו לפח ולמוקש וגאותו נשבתה, ראש ימיני נשאת ואויב שמו מחית, רב בניו וקניניו על העץ תלית. יונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים, ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, בני בינה ימי שמונה קבעו בשיר ורננים. רעות: צרות. בקשי: בעבודה קשה. מלכות עגלה: כינוי למצרים [בעקבות ירמיה מו, כ]. הסגלה: עם ישראל, שהם קניינו היקר של ה'. מצולה: במים עמוקים. דביר קדשו: בית המקדש [שנבנה לאחר ההתיישבות בארץ] או ארץ ישראל. נוגש: אויב [נבוכדנצר מלך בבל]. זרים: אלהים אחרים. מסכתי: שתיתי. כמעט שעברתי וכו': זמן קצר ["כמעט"] לאחר שגליתי ["עברתי"] מארצי לבבל, לאחר כשבעים שנה, בא קצהּ של מלכות זו ונושעתי בימי זרובבל [עזרא ב, ב]. כרת קומת ברוש: להשפיל את מרדכי [המכונה "ברוש", על פי התלמוד הבבלי, מגילה י ע"ב]. אגגי: המן [אסתר ג, א]. נשבתה: חדלה מהתקיים. ימיני: מרדכי "איש ימיני" [אסתר ב, ה]. רב בניו: בניו הרבים. חשמנים: חשמונאים. ומנותר קנקנים: ומפך השמן היחיד שנותר בטהרתו. לשושנים: לעם ישראל [בעקבות שיר השירים ב, ב: "כשושנה בין החוחים", שנדרש על העם]. בני בינה: חכמי הדור.
|
|