|
|
עמוד:96
תפילות השנה וברכותיה חודש כסלו חנוכה "מאי חנוכהø ... כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" [תלמוד בבלי, שבת כא ע"ב]. את שמונת ימי החנוכה תיקנו חכמי ישראל בימי הבית השני כזכר לנצחון בית חשמונאי על היוונים, בשנת 461 לפני הספירה. שיאו של הנצחון היה בטיהור בית המקדש מסממני האלילות שהוכנסו לתוכו בידי היוונים, ובבניית מזבח חדש וחנוכתו. בעקבות נצחון זה חזרה העצמאות לישראל והוקמה מלכות בית חשמונאי. הטעם לחגיגת שמונה ימים אלו קיבל במהלך הדורות דגשים שונים, הבאים לידי ביטוי בעיצוב תכניהם של ימי החנוכה וסמליהם. המאורע המרכזי של חנוכה, כפי שתואר בספרי המקבים שנתחברו בתקופת הבית השני, הוא, כאמור, חנוכת המזבח שבאה בעקבות ניצחון החשמונאים במלחמתם. החשמונאים ראו בניצחונם ובחידוש המלוכה את ראשיתה של הגאולה, שבה שב ה' להנהיג את עמו. אולם חנוכה, כפי שנתגבש במסורתם של חז"ל, מבליט נושא אחר: הנס שאירע במקדש בפך השמן ושאיפשר את חידוש עבודת ה'. כך נדחקה לשוליים משמעותם הלאומית-מדינית של ימי החנוכה, והיא פינתה את מקומה למשמעות רוחנית יותר המגולמת בנס פך השמן. האזכור הקדום ביותר של נס זה מופיע בתלמוד הבבלי [שבת כא ע"ב], והוא שעיצב למעשה את אופיו של החנוכה בתודעת הדורות הבאים, לפחות עד שבאה הציונות ושבה והבליטה את היסוד הצבאי-לאומי שבימים אלה. הסמל המרכזי של החנוכה בימינו הוא הדלקת הנרות בחנוכיה, בכל לילה משמונת ימי החנוכה, החל מערב כ"ה בכסלו ואילך. להדלקת הנרות ולמספר ימי החנוכה הוצעו במהלך הדורות נימוקים שונים, אך המסורת על פך השמן, הנזכרת לעיל, סיפקה להם הנמקה מלאה. בבית הכנסת מתייחדים ימי החנוכה בקריאה מיוחדת בתורה ובהוספות שונות בתפילה [ביניהן אמירת מזמורי ההלל]. בבית הם מתבטאים בהדלקת נרות ובהוספת "על הנסים" בברכת המזון. כן נוהגים להרבות במסיבות רעים ובסעודות, המלוות בזמירות ובתשבחות, לבלות במשחקי משפחה [כגון: דמקה, קלפים] ובעיקר במשחק הסביבון, שהפך לאחד הסמלים הבולטים של החנוכה. מקובל לאכול בחנוכה סופגניות ולביבות ספוגות בשמן [לזכר נס פך השמן] ולהעניק "דמי חנוכה" לילדים.
|
|