|
|
עמוד:72
תפילות השנה וברכותיה עשרת ימי תשובה ושבת שובה "שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה" [תלמוד בבלי, ראש השנה טז ע"ב]. הימים שמראש-חודש תשרי ועד העשרה בו קרויים בשם "עשרת ימי תשובה" והם מוקדשים לחשבון נפש אישי. ראשיתם בראש השנה, יום המשפט, וסופם ביום הכיפורים, יום גזר הדין והסליחה. השבת שחלה בתוך ימים אלה קרויה "שבת שובה", על שם המילה הפותחת את הפטרת השבת הזו: "שובה ישראל עד ה' אלהיך" [הושע יד, ב]. עשרת ימי תשובה מכונים גם "הימים הנוראים", שם המבטא את הלך רוחו של האדם לקראת יום גזר הדין. בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים יש תוספות שונות בתפילה, וימים אלה מתייחדים גם באמירת סליחות לפני תפילת שחרית, כהמשך לאמירת הסליחות בחודש אלול [ראה עמ' 139]. בימים אלה נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "גמר חתימה טובה", ורבים נוהגים לבקש סליחה ומחילה מאנשים שאולי נפגעו מהתנהגותם בשנה שחלפה. סליחות הסליחות הן סדרי תפילה ופיוטים אשר תוכנם העיקרי הוא בקשת סליחה על חטא, הבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, התוודות על חטאים שונים, הצבעה על אפסות האדם [לעומת גדלות האל הכל-יכול] ובקשה לזכות ברחמי האל והגנתו. כחיזוק לבקשות נזכרות בהקשר זה שלוש-עשרה מידותיו של ה', שהוא "אל רחום וחנון ארך אפים רב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע" וכו' [שמות לד, ו-ז]. כן נהוג להזכיר בסליחות את זכותם של אבות האומה, שהבטחת ה' להם עומדת לזרעם אחריהם. אל סליחות אחדות צורפו דברי קינה על צרות הגלות וגעגועים לגאולה. המנהג להזכיר את שלוש-עשרה מידותיו של ה' בימי תענית, כדי לזכות בסליחתו, מוכר כבר לחז"ל [תלמוד בבלי, ראש-השנה יז ע"א], ומימי הגאונים ידוע על אמירתן גם בעשרת ימי תשובה, לפני תפילת שחרית. פייטנים שונים, מאז ימי האמוראים, חיברו יצירות שיריות שנועדו להיאמר במסגרת זו. והרי אחת מן הסליחות המפורסמות:
|
|