|
|
עמוד:53
תפילות החיים וברכותיהם קדיש יתום בכל התפילות שבאחד-עשר החודשים הראשונים שלאחר הלוויה אומרים הבנים האבלים במקומות שונים בתפילה קדיש יתום [ראה לעיל, עמ' 44 [ואם האבל אינו בן המתאבל על הוריו, נאמר הקדיש רק משך שלושים יום]. הקדיש נאמר גם בכל התפילות שביום הזכרון השנתי. כן נוהגים להזכיר את נשמות הנפטרים בבית הכנסת בשלושת הרגלים וביום הכיפורים, ויש הנוהגים להזכיר את הנשמות בתפילת מנחה של שבת, הקודמת ליום השנה [ראה בכרך השבת, עמ' 322]. עלייה לקבר ביום השביעי מאז הלוויה יושבים האבלים רק עד לאחר תפילת שחרית, ונוהגים מייד לאחר מכן לעלות אל בית הקברות. אל הקבר באים גם ביום השלושים וביום השנה ללוויה, וכן לאחר מכן בכל שנה ושנה ביום הפטירה. גילוי המצבה נעשה בדרך כלל ביום השלושים, אך יש העושים זאת רק ביום השנה. [אם יום השלושים או יום השנה חל בשבת או בחג עולים לקבר ביום סמוך להם.] ליד הקבר אומרים בכל ההזדמנויות הנזכרות לעיל כמה מזמורי תהלים [ומקובל לומר את מזמורים לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל] וכן את הפסוקים ממזמור קיט בתהלים, היוצרים את שמו הפרטי של הנפטר. בעקבות זאת אומרים ארבעה קטעים מאותו מזמור היוצרים בראשיהם את המילה "נשמה". וממשיכים ואומרים: אנא יהוה, מלא רחמים, אשר בידך נפש כל חי ורוח כל בשר איש, יהיה נא לרצון לפניך תורתנו ותפלתנו בעבור נשמת [פלוני / פלונית בן / בת פלוני] וגמל נא עמה בחסדך הגדול לפתח לה שערי רחמים וחסד ושערי גן עדן, ותקבל אותה באהבה ובחבה, ושלח לה מלאכיך הקדושים והטהורים להוליכה ולהושיבה תחת עץ החיים אצל נשמות הצדיקים 0 בשר איש: גוף האדם. תהלים קיט: מזמור אלפביתי שבו מוקדשים לכל אחת מן האותיות שמונה פסוקים, שלא כמזמורי תהילים אחדים [כגון תהלים קמה] שבהם בא פסוק אחד בלבד לכל אות. ריבוי זה מאפשר למתפללים להנציח את שם הנפטר במספר רב של פסוקים אגב קריאת מזמורי תהילים.
|
|