|
|
עמוד:49
תפילות החיים וברכותיהם אמן. יהא שמה רבא מברך לעלם [אמן. יהי שמו הגדול מבורך, לעולם ולעולמי קהל ואבלים ולעלמי עלמיא. עולמים]. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם האבלים ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא. שמו של הקדוש ברוך הוא. אמן. [אמן]. קהל לעלא מן כל ברכתא [בעשרת ימי למעלה מכל הברכות [בעשרת ימי האבלים תשובה: לעלא ולעלא מכל ברכתא] תשובה: למעלה ולמעלה מכל הברכות] ושירתא תשבחתא ונחמתא והשירות, התשבחות והנחמות, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל יהא שלמא רבא מן שמיא יהי שלום רב מן השמים האבלים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עשה שלום [בעשרת ימי תשובה: השלום] עושה שלום [בעשרת ימי תשובה: השלום] האבלים במרומיו הוא יעשה שלום עלינו במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ועל כל ישראל ואמרו אמן. ישראל ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל ואומרים מזמור תהלים [ומקובל לומר את מזמור ט"ז] ולאחריו נאמר קדיש יתום. חותמים את טכס הקבורה באמירת תפילה זו: די הוא עתיד לאתחדתא"] רחבה יותר, ועל כן הוא קרוי גם "קדיש הגדול". יחידה זו כוללת בין השאר הזכרה של תחיית המתים ושל העולם הבא, ועל כן נמצאה ראויה להיכלל בקדיש הנאמר בטכס הלוויה. מעיקרו של דבר נאמרה יחידה זו כבר בימי הגאונים, אחרי לימוד תורה בעל פה בציבור, ורק במהלך הזמן הועברה אל טכס הקבורה. "קדיש דאתחדתא" נאמר גם בשעת טכס סיום לימוד פומבי של מסכת מן התלמוד — שריד מתפקידו המקורי.
|
|