נישואין

עמוד:30

תפילות החיים וברכותיהם עלייה לקברי אבות יש הנוהגים לעלות ביום החתונה [או בימים הסמוכים לו] אל קברם של בני משפחה או חברים קרובים, לשם התייחדות עם זכרם של אנשים אהובים, אשר לא זכו לראות את יום החתונה. חופה וקידושין אף שלהלכה די בשני עדים כדי לקיים את טכס הקידושין, נתקבל המנהג לערוך אותו ברוב עם ובחגיגיות, בנוכחות של לפחות מניין גברים, ובניהולו של רב. הטכס מורכב מחלקים רבים, והעיקריים שבהם הם: חתימת הכתובה, כיסוי הכלה, הצעידה אל החופה והטכס המרכזי שנערך מתחת לה [ברכת האירוסין, ענידת הטבעת, קריאת הכתובה, שבע ברכות, שבירת הכוס]. על אלה נוספו מנהגים רבים, שלא ניתן לפרטם בשל גיוונם הרב. בשעה שהקהל מתאסף במקום השמחה יושב החתן עם הרב, בני המשפחה הקרובים, חברים ושני אנשים המשמשים כעדים לצורך החתימה על הכתובה. במקביל מקבלת הכלה את פני האורחים. בבוא העת מובל החתן בשירים ובנגינות בידי שני הוריו [או בידי אביו ואבי הכלה, ובמקרה שאין לו אב או אם — בידי זוג נשוי אחר] אל הכלה כדי לכסות את ראשה בהינומה. ויש הנוהגים לתת נרות בידי המלווים את הכלה והחתן. לאחר כיסוי ראש הכלה מובל החתן בשירה ובזמרה אל מתחת לחופה, שהיא סמל לביתו של החתן שאליו תובא הכלה. החופה מורכבת מיריעת בד המתוחה על גבי ארבעה כלונסאות, ויש הנוהגים לכבד אנשים שונים בהחזקתם. את החופה נוהגים להציב מתחת לכיפת השמיים, כאות תקוה לקיום הבטחת ה' לאברהם: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" [בראשית כב, יז]. תחינת הכלה בשעה שהחתן צועד בדרכו לחופה יש כלות הנוהגות לומר את "תחינת הכלה", שהיא בקשה מיוחדת להצלחת הזיווג. אלהים מושיב יחידים ביתה. תהלים סח, ז 0 מושיב יחידים ביתה: מקים בית, משפחה, משני אנשים נפרדים [והוא מדרש על פסוק מתהלים סח, ז המתקשר רבות בספרות חז"ל אל מוסד הנישואין [כגון תלמוד בבלי, סוטה ב ע"א[]. הינומה: לכיסוי פני הכלה בידי החתן קודם לחופה ניתנו טעמים שונים, כגון שבזה הוא מסמל את החסות שהוא מתכוון לפרוש על רעייתו לעתיד.

קודם  |  הבא