|
|
עמוד:27
תפילות החיים וברכותיהם נישואין "ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ... על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" [בראשית ב יח, כד]. "כל שאין לו אישה שרוי בלא טובה, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה ... בלא שלום ... בלא חיים... אף אינו אדם שלם" [בראשית רבה יז, ב]. ההתקשרות בין איש ואשה כדי ליצור במשותף את התא המשפחתי היא מנקודות הציון החשובות ביותר בחייו של אדם, והטכסים המלווים אותה הם נשגבים ורבי ערך. שיאם בטכס החופה הנערך ברוב עם, אך הוא מלווה בטכסים נוספים, לפניו ולאחריו. סביב טכסים אלו התפתחו מנהגים רבים מאוד בעדות ישראל השונות, ורק חלקם הקטן — בעיקר אלה שהם חובה או מנהג נפוץ — יובאו להלן, ואין לראות בהם אלא את הבסיס שעליו ניתן להוסיף ושאותו ניתן לגוון. אירוסין בימי המשנה והתלמוד התקיימו שני טכסים שונים, ובדרך כלל במרחק של כשנה: טכס "האירוסין" שנקרא גם "קידושין" וטכס "הנישואין" שנקרא גם "חופה". בטכס הראשון הוכרז על כוונת בני הזוג להינשא, הכלה נשארה בבית אביה אך נחשבה כמי שהתחייבה להינשא לחתנה [ואם מסיבה כלשהי לא מומש הסכם זה נזקקה הכלה לגט מן המיועד לה]. רק לאחר הטכס השני נכנסה הכלה לבית בעלה ונעשתה לאשתו בפועל. מאז ימי הגאונים היו שאיחדו את שני הטכסים לטכס אחד שנקרא "נישואין" או "קידושין". איחוד זה נעשה ככל הנראה בשל מקרים רבים שבהם נעלם הגבר בין שני הטכסים האמורים לעיל, דבר שהותיר את האשה במעמד של עגונה. מאז ימי הביניים נתקבל לקיים את שני הטכסים יחדיו. נישואין: המשנה [קידושין א,א] קובעת כי: "האשה נקנית בשלוש דרכים: ... בכסף בשטר ובביאה". הכוונה לשלוש דרכים שונות שבאמצעותן יכולה היתה אשה לעבור מרשות אביה אל רשות הבעל: תשלום של כסף שנותן לה האיש ושהיא מקבלת אותו [והמסומל בטבעת שעונד החתן לכלה], חוזה כתוב שבו מכריז האיש שהוא לוקחה לו לאשה [הכתובה], קיום יחסי אישות למטרה מוגדרת זו [דבר המסומל בכניסת הזוג לאחר החופה אל חדר הייחוד].
|
|