|
|
עמוד:21
תפילות החיים וברכותיהם הנחת תפילין נוהגים שהנער מתחיל בהנחת תפילין באחד מימות החול, תקופה כלשהי [בין שנה לכמה ימים] קודם שהוא מגיע ליום היותו בר מצוה. [בעדות אחדות נהוג שהנער גם מתעטף בטלית מאותו יום ואילך.] את התפילין מניחים בראשית תפילת שחרית, בעמידה. יש נוהגים לומר קודם לכן: לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה בדחילו ורחימו, ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. הנני מכון בהנחת תפלין לקים מצות בוראי, שצונו להניח תפלין, ככתוב בתורתו, וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך. דברים ו, ח 0 אות: סימן. טטפת: הפרשנים התקשו במילה זו, אך חז"ל הבינוה כמדברת בתפילין. הם עשויים, דרך הכנתם ודרך הנחתם כרוכים בשאלות רבות וסבוכות ומרביתן הן בחינת "הלכה למשה מסיני" [כגון תלמוד בבלי, מנחות לה ע"א] — דברים שנתקדשו מימים קדומים ואין יורדים לשורשיהם. מצד הדין על כל גבר, מגיל שלוש עשרה ומעלה, להתעטר בתפילין בכל שעות היום — וכך עושים יחידי סגולה — אך נתקבל שכלל הציבור מניחם רק בתפילת שחרית של ימות החול [להוציא תשעה באב, שבו מניחים תפילין במנחה, וימות חול המועד שיש לגביהם חילופי מנהגים]. מצוות הנחת תפילין אינה חלה על נשים, אך ידוע על נשים שהחמירו על עצמן והניחו תפילין. הנחת התפילין מלווה בברכות, בקטעי מקרא ובקטעים אחרים שנתוספו בהשפעת הקבלה. למצוות תפילין נקבע מעמד מיוחד במסורת היהודית, והיא הפכה לאחד מסממני האמונה הבולטים שלה. הנחת התפילין בפעם הראשונה על ידי נער המגיע למצוות נעשית בציבור, ויש לה אופי חגיגי [ויש הנוהגים לציין אירוע זה על ידי כיבוד כל הנוכחים במשקה ובעוגות]. "לשם יחוד" וכו': קטע שיסודו בתורת הקבלה. בראשו ["לשם יחוד...בשם כל ישראל"] באה נוסחה הנאמרת דרך קבע לפני אמירת ברכה על קיום מצוה. נוסחה זו נולדה בחוגו של האר"י ויסודה באמונה שכל מצוה שעושה האדם מתוך כוונה אמיתית יכולה להשפיע על מערכת הקשרים שבין הכוחות המרכיבים את עולם האלהות, ולהביא לאיחודם. בנוסחה זו מדובר מפורשות באיחודן של שתי מהויות, המכונות "קודשא בריך הוא" [= הקדוש ברוך הוא] ו"שכינתיה" [=שכינתו]. כיוון שהיו פוסקים שהתנגדו לאמירת נוסחה זו, ישנם מנהגים רבים שבהם היא אינה נאמרת. הקטע שלאחר הנוסחה עוסק בטיבה של מצוות תפילין ובשכרה.
|
|