|
|
עמוד:20
תפילות החיים וברכותיהם בת מצוה "בת שתים עשרה למצוות" [בעקבות משנה אבות ה, כה]. החובה לקיים את מצוות התורה חלה על הנער והנערה מיום הגיעם לגיל שנקבע במסורת כנקודת המעבר הרשמית מילדות לבגרות. יום ההולדת השנים-עשר נקבע כתאריך שממנו ואילך נחשבת הילדה כמבוגרת ונכנסת בעול המצוות. קביעת גיל זה יסודה בתקופת חז"ל, ואין לה איזכור במקרא. כיום יש נוהגים לציין יום זה בדרך חגיגית על ידי קיום סעודת מצוה שבמסגרתה אף נושאת הנערה דרשה על עניין המאורע. יש הנוהגים שאבי הבת עולה לתורה בשבת הראשונה שלאחר מכן ואף מברך את בתו ברבים [ראה כרך השבת, עמ' 224]. בר מצוה "בן שלוש עשרה למצוות" [אבות ה, כה]. "צריך אדם להיטפל בבנו עד שלוש עשרה שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'" [בראשית רבה סג, י]. המסורת קבעה שנער בן "שלוש עשרה שנה ויום אחד" נחשב מבחינה רשמית כמבוגר החייב בקיום מצוות. מעתה הוא נמנה על קהל הבוגרים: בבית הכנסת הוא יכול להיחשב כעשירי למניין של מתפללים, לעלות לתורה, לשמש כשליח ציבור בתפילה וכל כיוצא בזה. טכסים המציינים את האירוע מוכרים רק מתקופת הגאונים ובעיקר מימי הביניים. עיקרם — הנחת תפילין בציבור, עלייה לתורה [מלווה בברכה שמברך האב] ודרשה במסגרת סעודת מצוה. "בר מצוה": זהו צירוף הכולל בתוכו את המילה הארמית "בר" שפירושה "בן", ומשמעו של הביטוי: "בן מצוה". תפילין: בספר שמות נאמר שמצוות ה' תהיה "לאות על ידך" ו"לזכרון בין עיניך" [שמות יג, ט] — או "לטוטפות בין עיניך" [שם, פסוק טז], ובספר דברים נקבע על "הדברים האלה אשר אנכי מצוך" — "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" [דברים ו, ו-ח]. מכאן נלמדה מצוות הנחת תפילין, על היד ובין העיניים. התפילין הם שתי קופסות עור שבתוכן כתובות על קלף ארבע פרשיות מן התורה שמהן נלמד עניין התפילין: "שמע ישראל" [דברים ו, ד-ט], "והיה אם שמוע" [דברים יא, יג-כא], "קדש לי כל בכור" [שמות יג, א-י] ו"והיה כי יביאך" [שם יג, יא-טז]. צורת התפילין, החומרים שמהם
|
|